בחולים עם Giant Cell Arteritis (או GCA), מתן תוך-ורידי של מתיל-פרדניזולון לעומת מתן פומי של גלוקוקורטיקואידים בלבד אינו משפר חדות ראיה ומלווה בעליה בסיכון לסוכרת בתוך שנה אחת, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Rheumatology. שיעורי ההישרדות לא היו שונים עם שתי גישות הטיפול.
החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי מבוסס-אוכלוסייה שכלל חולים משלושה מרכזים בשבדיה להערכת המאפיינים הקליניים, רעילות משנית לטיפול ותמותה בחולים עם אבחנה של GCA שקיבלו טיפול תוך-ורידי במינון גבוה של מתיל-פרדניזולון.
מדגם המחקר כלל 419 חולים עם GCA מוכח בביופסיה (גיל ממוצע באבחנה של 75 שנים, 69% נשים) שאובחנו בין 2004 ו-2019. החולים טופלו במתיל-פרדניזולון תוך-ורידי (111 חולים) במינון של 500-1000 מ”ג ביום למשך שלושה ימים עוקבים או שקיבלו טיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים בלבד (308 חולים).
סיבוכים איסכמיים בראיה אושרו ע”י רופא עיניים, כאשר נתונים אודות חדות ראיה נאספו ממרפאות רופאי עיניים בייעוצים ראשונים וביקורי מעקב לאחר 3-18 חודשים.
למרות מגמת שיפור, לא תועדו הבדלים משמעותיים בחדות ראיה עם מתן תוך-ורידי של מתיל-פרדניזולון לעומת מתן פומי של גלוקוקורטיקואידים. בחולים שטופלו במתיל-פרדניזולון תוך-ורידי תועד סיכון מוגבר לאבחנה חדשה של סוכרת בתוך שנה מאבחנת GCA (יחס סיכויים של 2.59, p=0.01).
הסיכון לסוכרת נותר מוגבר גם לאחר תקנון למינון מצטבר של גלוקוקורטיקואידים פומיים לאחר שלושה חודשים (יחס סיכויים מתוקן של 3.30, p=0.01).
שיעורי ההישרדות לא היו שונים משמעותית בין קבוצות הטיפול לאורך מעקב ממוצע של 6.6 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר לא תומכים בעדיפות מתן תוך-ורידי של מתיל-פרדניזולון על-פני טיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים בשיפור חדות ראיה או טיטרציה מהירה יותר של טיפול פומי בסטרואידים. מתן טיפול תוך-ורידי לווה בסיכון מוגבר לסוכרת במהלך השנה הראשונה, בהשוואה לטיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים.
Rheumatology, Oct 2024
לידיעה במדסקייפ
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!