מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Stroke עולה כי אבחנה של מפרצת תוך-גולגולתית שלא נקרעה ולא טופלה מלווה בעליה של 10% בסיכון להפרעת פסיכיאטריות, בהשוואה לאלו ללא מפרצת תוך-גולגולתית, בפרט בקרב מבוגרים צעירים ואלו הנדרשים לטיפול פסיכותרפי.
החוקרים השלימו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי שהתבסס על נתונים ממאגר South Korean Public Health Claims Database בין השנים 2006 ו-2020, שכללו 85,438 חולים עם מפרצת תוך-גולגולתית להם התאימו 331,123 ביקורות עם זיהום חד בדרכי נשימה עליונות אך ללא מפרצת תוך-גולגולתית.
התוצא העיקרי היה היארעות לאחר עשר שנים של הפרעות פסיכיאטרית, אשר סווגו בהתאם ל-ICD-10 וסווגו כהפרעות חרדה ודחק, אינסומניה, שימוש לרעה באלכוהול וסמים, הפרעה דיכאונית, הפרעה דו-קוטבית, הפרעות אכילה והפרעה פסיכוטית.
משך המעקב הממוצע עמד על 4.2 שנים אחר קבוצת החולים עם מפרצת תוך-גולגולתית ועל 7.5 שנים אחר קבוצת הביקורת.
ההיארעות הכוללת של הפרעות פסיכיאטריות הייתה גבוהה יותר משמעותית בקבוצת החולים עם מפרצת תוך-גולגולתית לעומת הביקורות (113 לעומת 90 מקרים ל-1,000 שנות-מטופל; יחס סיכון של 1.10, רווח בר-סמך 95% של 1.09-1.12), כאשר הסיכון היה מעט גבוה יותר בגברים לעומת נשים.
הסיכון להפרעה פסיכיאטרית היה שונה לפי קבוצת גיל, כאשר ההיארעות הגבוהה ביותר תועדה באלו בשנות העשרים והשלושים לחייהם, לאחר מכן חלה ירידה עם עליה בגיל ועליה בסיכון באלו בגילאי 70 שנים ומעלה.
שיעורי היארעות הפרעה פסיכיאטרית חמורה שדרשה טיפול פסיכותרפי היו גם כן גבוהים יותר בקרב חולים עם מפרצת תוך-גולגולתית לעומת הביקורות (9.36 לעומת 5.52 מקרים ל-1,000 שנות-אדם; יחס סיכון של 2.97, רווח בר-סמך 95% של 2.85-3.10), כאשר הסיכון הגבוה ביותר תועד באלו בשנות ה-20 וה-30 לחייהם ובנשים תועד סיכון מעט גבוה יותר לעומת גברים.
הפרעות דחק וחרדה זוהו כהפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר, לאחריהן תועדו הפרעה דיכאונית ואינסומניה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בתמיכה ממוקדת בבריאות הנפש והתערבויות ייעודיות בחולים עם מפרצת תוך-גולגולתית, בפרט בקרב מבוגרים צעירים.
Stroke, Aug 26, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!