מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Dermatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול במתוטרקסט בחולים עם דרמטומיוזיטיס אינו מלווה בעליה בסיכון למחלת ריאות אינטרסטיציאלית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת ריאות אינטרסטיציאלית הינה סיבוך נפוץ של דרמטומיוזיטיס ועלה חשש מפני טיפול במתוטרקסט, טיפול קו-ראשון באוכלוסייה זו, לאור הקשר בין הטיפול התרופתי ורעילות ריאתית.
להערכת הקשר בין מתוטרקסט ובין מחלת ריאות אינטרסטיציאלית בחולים עם דרמטומיוזיטיס, החוקרים השלימו מחקר שכלל 163 חולים מתכנית All of Us בין מאי 2018 ועד יולי 2022, אשר אובחנו עם דרמטומיוזיטיס וקיבלו טיפול אימונו-מודולטורי.
מבין המשתתפים במחקר, 58 חולים טופלו במתוטרקסט (גיל חציוני של 58 שנים) והיו במעקב למשך 6.6 שנים, כאשר 105 לא קיבלו מתוטרקסט (גיל חציוני של 59 שנים) והיו במעקב במשך 6.5 שנים.
התוצא העיקרי היה אבחנה של מחלת ריאות אינטרסטיציאלית.
מהנתונים עולה כי שיעור גבוה יותר של חולים בקבוצת הטיפול במתוטרקסט טופלו ב-Rituximab (17% לעומת 5%) ומספר נמוך יותר אובחן עם גידולים ממאירים משנית לאבחנה של דרמטומיוזיטיס (12% לעומת 31%).
שיעורי אבחנה של מחלת ריאות אינטרסטיציאלית היו דומים בקרב חולים שלא נחשפו למתוטרקסט ואלו שנחשפו למתוטרקסט (16-17%) ולא זוהו הבדלים משמעותיים בסיכון למחלת ריאות אינטרסטיציאלית על-רקע חשיפה למתוטרקסט (יחס סיכון של 0.79, p=0.56) או לאחר תקנון למין, ממאירות וחשיפה ל-Rituximab (יחס סיכון של 0.79, P=0.59).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה טיפול במתוטרקסט אינו מלווה בסיכון מוגבר למחלת ריאות אינטרסטיציאלית וזאת בניגוד למחקרים קודמים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. עם זאת, החוקרים קוראים להשלים מחקרים פרוספקטיביים לאישור הסיכון למחלת ריאות אינטרסטיציאלית בקרב מטופלים במתוטרקסט.
JAMA Dermatol, May 1, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!