במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מחצית מהחולים לאחר תסמונת כלילית חדה צפויים לפתח נזק תת-קליני לשריר הלב, אשר מצידו מעלה את הסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב בחולים עם וללא סוכרת מסוג 2 לאחר תסמונת כלילית חדה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים אין מידע רב אודות ההשפעות של נזק תת-קליני לשריר הלב על הסיכון לאי-ספיקת לב לאחר תסמונת כלילית חדה. הם ביקשו לבחון את שכיחות נזק תת-קליני לשריר הלב לאחר תסמונת כלילית חדה בחולים עם וללא סוכרת ולקבוע את ההשפעה של נזק זה על הסיכון לאי-ספיקת לב לאחר שנה אחת.
מדגם המחקר כלל 50 חולים עם תסמונת כלילית חדה (גיל ממוצע של 58 שנים, 90% גברים) שעברו רה-וסקולריזציה וגויסו למחקר הפרוספקטיבי. לאחר השחרור מבית החולים, הושלמה סדרת ביקורי מעקב עם מדידות חוזרות של רמות טרופונין בדם כל שלושה חודשים לאורך שנה אחת. נזק תת-קליני לשריר הלב הוגדר בנוכחות ריכוז טרופונין של 14 ננוגרם/ליטר ומעלה ללא תסמינים קליניים. התוצא העיקרי היה משלב של אי-ספיקת לב כרונית או פגיעה משמעותית בתפקוד חדר שמאל ללא תסמיני אי-ספיקת לב לאחר תסמונת כלילית חדה.
החוקרים מדווחים כי 44% מהחולים במחקר היו חולי סוכרת, כאשר מקטע הפליטה החציוני של חדר שמאל עמד על 56%.
בקרב חולים עם סוכרת תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר של נזק תת-קליני לשריר הלב, בהשוואה לחולים ללא סוכרת (63.6% לעומת 32.1%, p<0.05). במרבית החולים תועד נזק תת-קליני לשריר הלב לפחות פעמיים והשכיחות פחתה לאורך הזמן בחולי סוכרת, אך לא בחולים ללא-סוכרת.
החוקרים מדווחים כי 14 חולים (28%) ענו על התוצא העיקרי המשולב לאחר שנה אחת והסיכון היה גבוה פי חמש בקרב חולים עם סוכרת (יחס סיכויים של 4.99) וגבוה פי שש בחולים עם נזק תת-קליני לשריר הלב (יחס סיכויים של 6.26). עם זאת, נזק תת-קליני לשריר הלב לא זוהה כמתווך של הקשר בין סוכרת ובין הסיכון לאי-ספיקת לב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי נזק תת-קליני לשריר הלב נפוץ יותר בחולים עם סוכרת, אם כי פגיעה זו בשריר הלב מעלה את הסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב לאחר תסמונת כלילית חדה הן בחולים עם סוכרת והן באלו ללא סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!