מחקר שנערך לאחרונה מצא כי לטיפול קודם באוסטאופורוזיס הייתה השפעה שונה על העלייה בצפיפות העצם לאחר טיפול ב- Romosozumab, אך לא הייתה השפעה על קצב העלייה בצפיפות העצם בטיפול המשך עם Denosumab
מחקר שנערך ביפן מצא כי בקרב מטופלות שקיבלו טיפול קודם באוסטאופורוזיס ולאחריו טופלו ב- Romosozumab (ROMO) הייתה לסוג הטיפול הקודם השפעה שונה על העלייה בצפיפות העצם. המחקר הנוכחי בא לבחון את ההשפעות של טיפול קודם באוסטאופורוזיס על התגובה לטיפול ב-ROMO ולאחריו ב-DMAb במטופלות עם אוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר. המחקר פורסם ב- Osteoporosis International ב-1 באפריל 2022.
המחקר כלל מטופלות שלא קיבלו טיפול קודם (n=55), ומטופלות שקיבלו טיפול קודם בביספוספונטים (n=37), DMAb (n=45) או ב- Teriparatide (n=17).
הגיל הממוצע של המטופלות היה 74.6 ומדד T score הממוצע של עמוד השדרה המותני היה – 3 ושל הירך היה -2.6.
במסגרת המחקר, הטיפול הוחלף ל-ROMO למשך 12 חודשים, ולאחר מכן ל-DMAb ל-12 חודשים נוספים.
התוצא הראשי היה הצפיפות המינרלית של העצם (BMD – Bone mineral density) לאחר 12 חודשים ולאחר 24 חודשים.
תוצאות המחקר מצאו עלייה בצפיפות העצם לאחר 12 ו-24 חודשים של עמוד השדרה המותני במטופלות שלא קיבלו טיפול קודם (18.2% ו-22.0%), ובמטופלות שטופלו בביספוספונטים (10.2% ו-12.1%), DMAb (6.6% ו-9.7%) ו- Teriparatide(10.8% ו-15.0%) (P < 0.001 בין הקבוצות לאחר 12 וגם 24 חודשים), ובצפיפות העצם של הירך במטופלות שלא קיבלו טיפול קודם (5.5% ו-8.3%), ובמטופלות שטופלו בביספוספונטים (2.9% ו-4.1%), DMAb (0.6% ו-2.2%) ו- Teriparatide(4.3% ו-5.4%) (P < 0.01 בין הקבוצות לאחר 12 חודשים ו- P < 0.001 לאחר 24 חודשים), בהתאמה.
אחוז השברים הנמוך ביותר במהלך המחקר נמצא בקרב הנשים שלא טופלו בעבר או שטופלו ב Teriparatide.
לא היה הבדל בקצב העלייה בצפיפות העצם בין הקבוצות במהלך השנה השנייה בה טופלו ב DMAb.תוצאות מחקר זה עשויות לסייע בפיתוח פרוטוקולי טיפול יעילים יותר הכוללים מתן DMAb לאחר ROMO.
Osteoporos Int 33, 1807–1813 (2022)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!