נתונים חדשים שהוצגו בישיבה השנתית של ה- Association for Research in Vision and Ophthalmology מצביעים על כך שטיפול מניעתי באפליברספט (Anti-VEGF) אינו מונע אובדן ראייה במטופלים עם רטינופתיה סוכרתית. למרות שטיפול זה ודומיו הוכחו כיעילים עבור מטופלים עם בצקת מקולרית סוכרתית ורטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית, הם ניתנים לכל סוגי הרטינופתיה הסוכרתית. לפיכך, ד”ר ראג’ מאטורי, מומחה לרפואת עיניים ב- Midwest Eye Institute, אינדיאנפוליס, חקר האם התערבות מוקדמת עשויה למנוע אובדן ראייה במקרים קלים יותר של רטינופתיה סוכרתית.
במסגרת המחקר שכלל 328 מטופלים, בוצעה חלוקה אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת שקיבלו זריקת אפליברספט או פלצבו, בהתאמה, למשך 4 שנים. לכלל המטופלים הייתה רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית (NPDR – Non-proliferative Diabetic Retinopathy) ללא פגיעה בראיה וללא בצקת מקולרית סוכרתית (CI-DME – Center-involved diabetic macular edema).
תוצאות המחקר הראו כי ההסתברות המצטברת של ארבע שנים להתפתחות NPDR או CI-DME הייתה 34% בקבוצת ההתערבות לעומת 57% בקבוצת הביקורת (aHR 0.40, 97.5% CI 0.28-0.57, P < 0.001), אך עם זאת, תוצאות הראייה לא השתפרו, כך שהשינוי הממוצע (סטיית תקן) בחדות הראייה לאחר 4 שנים בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת היה -2.7 (6.5) לעומת -2.4 (5.8). “הטיפול לא שינה כלל את חדות הראייה, גם לאחר ארבע שנים”, אמר מאטורי. הוא הוסיף כי הדבר החשוב ביותר הוא הקליניקה שבמקרה זה לא השתפרה, ולא המבנה האנטומי.
בנוסף לכך, זריקות ה- Anti-VEGFהן יקרות, דורשות טיפול ממושך, ומחייבות את המטופלים לבקר במרפאה לעיתים קרובות. מעבר לזאת, מתן התרופה בשלבים מוקדמים דורש הזרקה תוך עינית לעין בריאה עם ראייה טובה, דבר שמעמיד אותה בסיכון מיותר לסיבוכים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!