ההשפעה של ריצה על התפתחות אוסטיאוארתריטיס של הברך (Orthop J Sports Med)

במאמר שפורסם בכתב העת Orthopedic Journal of Sports Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי שכיחות עדות הדמייתית לאוסטיאוארתריטיס של הברך אינה גבוהה יותר בקרב רצים למרחקים בינוניים, בהשוואה לאלו שאינם נוהגים לרוץ. יתרה מזאת, בקרב אלו שאינם נוהגים לרוץ תועדה שכיחות גבוהה יותר של כאבי ברכיים וייתכן סיכון מוגבר לניתוח להחלפה מלאה של מפרק הברך, בהשוואה לאלו שנוהגים לרוץ.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חלק מהמחקרים הציעו כי ריצה מעלה את הסיכון לאוסטיאוארתריטיס של הברך, בעוד שאחרים הציעו כי לריצה השפעה מגנה על התפקוד. מטרתם כעת הייתה להשלים סקירה שיטתית של הספרות הרפואית במטרה לקבוע את ההשפעה של ריצה על התפתחות אוסטיאוארתריטיס של הברך.

הסקירה השיטתית הושלמה ע”י חיפוש במאגרי PubMed, Cochrane Library ו-Embase לזיהוי מחקרים שבחנו את ההשפעה של ריצה מצטברת על התפתחות אוסטיאוארתריטיס של הברך או שינויים בסחוס על-בסיס בדיקות הדמיה ו/או תוצאים לפי דיווח המטופל. החולים שנכללו במחקר עברו הערכה על-בסיס צילומי רנטגן, בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית ותוצאים לפי דיווח המטופל (נוכחות כאבי ברכיים, שאלון Health Assessment Questionnaire-Disability Index ומדד Knee Injury and Osteoarthritis Outcome Score).

הסקירה כללה 17 מחקרים עם 7,194 רצים (גיל ממוצע של 56.2 שנים) ו-6,947 לא-רצים (גיל ממוצע של 61.6 שנים), אשר ענו על קריטריוני הסקירה. משך המעקב הממוצע עמד על 55.8 חודשים בקבוצת הרצים ועל 99.7 חודשים בקרב אלו שלא נהגו לרוץ.

מהנתונים עולה כי שיעורי הימצאות כאבי ברכיים היו גבוהים יותר משמעותית בקרב אלו שלא נהגו לרוץ (p<0.0001). למרות שמחקר אחד דיווח על שיעורי הימצאות גבוהים יותר משמעותית של אוסטיאופיטים במפרקי טיביו-פמורל ופטלו-פמורל בקרב אלו שנהגו לרוץ, מחקרים רבים לא זיהו הבדלים משמעותיים בשיעורי עדות הדמייתית לאוסטיאוארתריטיס של הברך או עובי הסחוס לפי בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית בין אלו שנהגו לרוץ ואלו שלא נהגו לרוץ (p>0.05).

מחקר אחד דיווח על סיכון גבוה יותר משמעותית להתקדמות אוסטיאוארתריטיס של הברך לניתוח להחלפה מלאה של מפרק הברך בקרב אלו שלא נהגו לרוץ (4.6% לעומת 2.6%, p=0.014).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בטווח הקצר, ריצה אינה מלווה בהחמרת תוצאים לפי דיווח המטופל או סימנים הדמייתיים של אוסטיאוארתריטיס של הברך ועשויה אף להגן מפני התפתחות כאבי ברכיים.

Orthop J Sports Med, March 2023

לידיעה ב-Healio

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|22/10/2024

מטרת הסקירה שפורסמה ב-Orthopedic Research and Reviews היתה להציג אסטרטגיות טיפוליות בפריקות של המפרק האקרומיוקלוויקולרי (ACJ) ולהאיר טעויות ומכשולים בתהליך האבחנה ובבחירת הטיפול. ד”ר אבי פנסקי משתף את הסקירה ומוסיף מהערותיו.

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|15/10/2024

נוירומה על שם מורטון פירושה הגדלה שפירה של העצב הנמצא בדרך כלל בין עצמות המסרק 3-4 בכף הרגל. מטרת מאמר זה הייתה להעריך מהי היעילות של הזרקת סטירואידים במורטון נוירומה, ולבחון מהי היעילות של הטיפול הכירורגי על פי סקירת ספרות בהתאם לכללי קוקריין. ד”ר אבי פנסקי משתף את המאמר ומוסיף מהערותיו.

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|29/08/2024

מאמר חדש שפורסם ב-NEJM Evidence קורא תיגר על התפיסה המקובלת המתמקדת בטיפול כירורגי לפציעות תלישה של גידי ההמסטירינגס המקורבים. ד”ר פנסקי משתף את המאמר, ומוסיף מהערותיו.

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|13/08/2024

צליעה בילדים היא סיבה שכיחה לפנייה לחדרי מיון, והאבחנה המבדלת במקרים אלו רחבה למדי: הסיבה עשויה להיות מולדת, דלקתית, זיהומית, חבלתית, נאופלסטית ואידיופאתית. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-Pediatrics in Review הסוקר את שיטות האבחון השונות, ומוסיף מהערותיו.

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|04/08/2024

מטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה (Immobilization) של גפה תחתונה בשל חבלה, נמצאים בדרגת סיכון גבוהה ללקות בפקקת וורידית סימפטומטית (Symptomatic venous thromboembolism – SVTE).
טיפול נוגד קרישה מוריד משמעותית את הסיכון ללקות ב SVTE. אין עדיין קונצנזוס לגבי במי מהמטופלים מומלץ טיפול כזה. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-LANCET שמציע שינוי בנוהל הקיים בטיפול בנוגדי קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע  גפה תחתונה בשל טראומה – השימוש בדירוג TRIP(cast), המאפשר טיפול באוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה בלבד.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן