מחקר חדש שכלל כ-300 מטופלים הראה כי טיפול באטורבסטטין בחולי לימפומה אשר מטופלים באנתרציקלינים הפחית באופן משמעותי (בכשני שליש) את שכיחות הפגיעה בתפקוד הלבבי במהלך 12 חודשים. ממצאים אלה הוצגו על ידי ד”ר תומס ג. נילאן במפגשים המדעיים המשותפים של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה ושל הפדרציה העולמית של הלב. ד”ר נילאן הגיע למסקנה כי הממצאים תומכים בהוספת אטורבסטטין למטופלים עם לימפומה המטופלים באנתרציקלינים, בעיקר למניעת פגיעה בתפקוד הסיסטולי של הלב. פרופ’ אניטה דסוואל, יו”ר המחלקה הקרדיולוגית באוניברסיטת טקסס, יוסטון, שלא הייתה מעורבת במחקר, הציעה שבהתאם לתוצאות ניתן לשקול מתן אטורבסטטין למטופלים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לפגיעה לבבית עקב טיפול באנתרציקלינים, וביניהם מטופלים המקבלים מינון גבוה יותר של אנתרציקלינים, מטופלים מבוגרים, מטופלים עם השמנת יתר ונשים.
המחקר כלל 286 מטופלים עם לימפומה ע”ש הודג’קין (HL) או שאינה הודג’קין (NHL) שיועדו לעבור טיפול באנתרציקלינים בשמונה מרכזים בארה”ב ואחד בקנדה, כך שהמינון המצטבר והחציוני של האנתרציקלינים שקיבלו היה 300 מ”ג/מ”ר, שהוא אופייני לטיפול בלימפומה. המטופלים הוקצו באופן אקראי לטיפול באטורבסטטין 40 מ”ג ביום או לפלצבו.
תוצאות המחקר הראו כי בתחילה, ה-LVEF הממוצע של כלל המטופלים היה 63%, ולאחר 12 חודשים הוא ירד ל-59%. תוצאות אלה נצפו בקרב 22% מהמטופלים בקבוצת הפלצבו, ורק ב-9% מהמטופלים קבוצת ההתערבות. התוצאה המשנית של המחקר כללה מטופלים עם ירידה של לפחות 5% מה-LVEF הבסיסי שלהם ועם התייצגות של LVEF פחות מ-55% לאחר 12 חודשים. תוצאה זו התרחשה בקרב 29% מהמטופלים בקבוצת הפלצבו ורק ב-13% מהמטופלים בקבוצת ההתערבות. כמו כן, הטיפול באטורבסטטין הביא לירידה ממוצעת צפויה של 37% מהבסיס ברמות ה-LDL. המחקר לא מצא הבדל משמעותי בתופעות הלוואי בין הקבוצות השונות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!