במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Affective Disorders מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין מחלת כבד שומני או פיברוזיס משמעותי על-רקע הפרעה מטבולית (או Metabolic Dysfunction-associated Fatty Liver Disease, או MAFLD) ובין סיכון מוגבר להתפתחות דיכאון.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לאור תצפיות קודמות שקשרו בין דיכאון ובין מחלת כבד שומני שאינה על-רקע צריכת אלכוהול, קיים בסיס להאמין כי קיים קשר בין דיכאון ובין מחלת כבד שומני על-רקע הפרעה מטבולית. מטרתם כעת הייתה לבחון את הקשר בין דיכאון ובין MAFLD ופיברוזיס משמעותי.
מחקר החתך התבסס על נתונים מסקר National Health and Nutrition Examination Survey לשנים 2017 עד מרץ 2020, לפני פרוץ מגפת הקורונה. דיכאון וליקוי תפקודי על-רקע דיכאון נקבעו על-פי שאלון PHQ-9 (או Patient Health Questionnaire) ואילו אבחנת MAFLD נקבעה על-פי קריטריונים מוצעים ע”י פאנל מומחים, בעוד שפיברוזיס משמעותי הוגדרה על-פי בדיקת אלסטוגרפיה.
בקרב 3,327 חולים (גיל ממוצע של 46.9 שנים; 50.2% גברים), שיעורי הימצאות דיכאון וליקוי תפקודי עקב דיכאון היו גבוהים יותר באלו עם אבחנה של MAFLD או פיברוזיס משמעותי, בהשוואה לאלו ללא הפרעות אלו.
בקרב חולים עם דיכאון תועד סיכוי גבוה יותר בכ-70% לסבול ממחלת כבד שומני על-רקע הפרעה מטבולית, בהשוואה לאלו ללא דיכאון.
מניתוח רב-משתני עלה כי דיכאון מלווה בסיכון מוגבר ל-MAFLD (יחס סיכויים של 1.77, רווח בר-סמך 95% של 1.33-2.36 לערך של 263 dB/m ומעלה ויחס סיכויים של 1.70, רווח בר-סמך 95% של 1.20-2.41 לערך של 285 dB/m ומעלה). קשרים אלו היו בולטים יותר בנשים לאחר-מנופאוזה, בהשוואה לנשים לפני-מנופאוזה.
באשר לפיברוזיס משמעותי, דיכאון נותר גורם מנבא בלתי-תלוי של פיברוזיס משמעותי; עם זאת, הקשר נחלש לאחר תגנון למדד מסת הגוף.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קשר בלתי-תלוי בין דיכאון ובין מחלת כבד שומני על-רקע הפרעה מטבולית ופיברוזיס משמעותי במדגם ארצי מייצג של מבוגרים בארצות הברית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!