במאמר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול במעכבי SGLT-2, בהשוואה לאגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, מלווה בירידה מתונה בסיכון לאבחנה חדשה של פרפור פרוזדורים.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין טיפול במעכבי SGLT-2 ובין הסיכון להופעה חדשה של פרפור פרוזדורים. לצורך כך, החוקרים התבססו על נתוני מרשמים ארציים בדנמרק, נורבגיה ושבדיה בין 2013 עד 2018 במטרה לזהות חולים ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים אשר החלו טיפול חדש במעכבי SGLT-2 או טיפול פעיל אחר (אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1).
במחקר העוקבה ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון להופעה חדשה של פרפור פרוזדורים, תוך תקנון לערפלנים אפשריים.
החוקרים זיהו 79,343 חולים שהחלו טיפול חדש במעכבי SGLT-2 (59.2% טופלו ב-Dapagliflozin, 40% טופלו ב-Empagliflozin, 0.8% טופלו ב-Canagliflozin ופחות מ-0.1% טופלו ב-Ertugliflozin) ו-57,613 חולים שהחלו טיפול חדש באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 61 שנים, 60% היו גברים.
שיעורי ההיארעות המתוקנים של הופעה חדשה של פרפור פרוזדורים עמדו על 8.6 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקרב חולים שהחלו לראשונה טיפול במעכבי SGLT-2, זאת בהשוואה ל-10.0 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקרב אלו שהחלו לראשונה טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1. יחס הסיכון המתוקן עמד על 0.89 (רווח בר-סמך 95% של 0.81-0.96) וההבדל בשיעורים עמד על 1.4 אירועים ל-1,000 שנות-אדם (רווח בר-סמך 95% של 0.6-2.1).
החוקרים לא זיהו הבדלים בהשפעה המגנה של מעכבי SGLT-2 מפני הופעה חדשה של הפרעת הקצב בין תתי-קבוצות של חולים עם וללא היסטוריה של אי-ספיקת לב או מחלה קרדיווסקולארית מג’ורית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהשפעה מגנה אפשרית של טיפול במעכבי SGLT-2 מפני התפתחות פרפור פרוזדורים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!