מחקר חדש שהוצג בקונגרס השנתי של הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה מראה כי עבור חולים עם דלקת מפרקים שגרונית שכבר נמצאים בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים חמורים (MACE), NSAIDs עשויים להיות בטוחים יותר מאופיואידים. בין 6,866 חולים עם RA שהחלו בטיפול באופיואידים ו-13,698 חולים שהחלו ב-NSAIDs בגלל כאב, השימוש באופיואידים חלשים וחזקים כאחד היה קשור לעלייה של 33% בסיכון לתמותה מכל הסיבות ולשיעורים גבוהים יותר של תרומבואמבוליזם ורידי (VTE), בהשוואה לשימוש ב-NSAID, כך בדיווח ל-Medscape.
גם כאשר המחלה שלהם נשלטת, כ-60% מהחולים עם RA עדיין מדווחים על כאב. NSAIDs משמשים בדרך כלל לטיפול בכאב בחולים עם RA, אך הם קשורים לעלייה מתונה בסיכון למחלות לב וכלי דם (CVD), דימום במערכת העיכול ועוד. מאידך, הוכח כי אופיואידים מגבירים לחץ חמצוני, אגרגציה של טסיות דם, פיברוזיס שריר הלב ועוד. עם זאת, יש מעט עדויות לגבי האם אופיואידים קשורים לאירועים קרדיווסקולריים בחולים עם RA. המחסור הזה בנתונים עודד לחקור את הסיכונים היחסיים ל-MACE בחולים עם RA שמתחילים בטיפול באופיואידים או NSAIDs. המטופלים היו במעקב מהתחלת הטיפול ועד 3 חודשים לאחר סיום הטיפול. המשתתפים הותאמו לפי גיל, מין, מדד מסת הגוף, עישון, אלכוהול, משך RA, פעילות המחלה, CVD ו-VTE קודמים, יתר לחץ דם, סוכרת, אוסטאופורוזיס/שברים, תפקודי כליות, ריאות ובריאות הנפש, אשפוזים, ציוני שינה ועוד.
שיעור ההיארעות של MACE בקרב קבוצת האופיואידים היה 20.6% לעומת 18.9% בקרב קבוצת NSAID, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית. כמו כן, לא היו הבדלים משמעותיים בשיעורי ההיארעות של המרכיבים הבודדים של התוצאה המרוכבת של MACE: אוטם שריר הלב, שבץ מוחי, אי ספיקת לב, מוות CVD או VTE. עם זאת, היו מקרי מוות משמעותיים יותר מכל סיבה שהיא בקרב חולים בקבוצת האופיואידים, עם שיעור שכיחות של 13.5% לעומת 10.8% בקבוצת NSAID. ניתוח של הקשר של סוג התרופה עם התוצאות, הראה שלמטופלים על אופיואידים היה יחס סיכון מובהק סטטיסטית למוות מכל סיבה שהיא של 1.33 (רווח בר סמך 95%, 1.06-1.67).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!