מנתונים שפורסמו בכתב העת Obesity עולה כי השמנה סרקופנית עשויה להביא לעליה בסיכון למחלת כליות כרונית במבוגרים עם סוכרת מסוג 2, אך מסת שריר נמוכה ללא השמנה אינה מלווה בסיכון מוגבר למחלת כליות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הצטברות רעלנים אורמיים, דלקת כרונית, תנגודת לאינסולין, הפרעות הורמונאליות, תת-תזונה, חסר ויטמין D ועקה חמצונית תורמים לפתוגנזה של סרקופניה בחולים עם מחלת כליות כרונית. מספר מחקרי חתך הראו כי סרקופניה והשמנה מלוות בשכיחות גבוהה יותר של מחלת כליות כרונית באוכלוסייה הכללית.
מדגם המחקר כלל 3,123 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 (גיל ממוצע של 56.9 שנים) עם תפקוד כלייתי שמור ממדגם Seoul Metabolic Syndrome בין 2000 ו-2016. כל המשתתפים היו במעקב מהיארעות מחלת כליות כרונית למשך 8.9 שנים, בממוצע. החוקרים הבחנו את מסת שריר שלד על-פי ניתוח BIA (או Bioelectrical Impedance Analysis) ומחלת כליות כרונית הוגדרה בנוכחות קצב פינוי גלומרולארי משוער נמוך מ-60 מ”ל/דקה. השמנה סרקופנית הוגדרה בנוכחות סרקופניה עם השמנה בטנית.
במהלך המעקב, 17% מהמשתתפים פיתח מחלת כליות כרונית. כאשר המשתתפים סווגו לפי שלישונים ספציפיים למגדר על-פי מסת שריר שלד, לא תועד קשר בין מסת שריר נמוכה יותר ובין סיכון מוגבר למחלת כליות כרונית לאחר תקנון לגורמי סיכון. ההיארעות המצטברת של מחלת כליות כרונית הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים בשליש התחתון (24.7%), בהשוואה לאלו בשליש הבינוני (17.3%) והגבוה ביותר (8.9%).
כאשר המשתתפים חולקו לרבעונים לפי נוכחות סרקופניה והשמנת-יתר, החוקרים זיהו קשר בין השמנה סרקופנית ובין סיכון מוגבר למחלת כליות כרונית (יחס סיכון מתוקן של 1.77, p=0.001).
בנוסף, כאשר השמנה סרקופנית הוגדרה על-פי מדד מסת גוף ומסת שריר שלד, החוקרים זיהו קשר עם היארעות מחלת כליות כרונית (יחס סיכון מתוקן של 1.39, P=0.022). עם זאת, הקשר הפך לא מובהק סטטיסטית לאחר תקנון להיקף מותניים.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את המהלך הטבעי של מחלת כליות כרונית על-פי שינויים לאורך זמן במסת שריר שלד והיקף מותניים בחולים עם סוכרת מסוג 2.
Obesity, 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!