במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב חולים עם הפרעה איסכמית חמורה בתפקוד חדר שמאל תחת טיפול תרופתי אופטימאלי, רה-וסקולריזציה באמצעות התערבות כלילית מילעורית לא הובילה להפחתת שיעורי היארעות תמותה מכל-סיבה או אשפוזים עקב אי-ספיקת לב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לא ידוע אם רה-וסקולריזציה באמצעות התערבות כלילית מילעורית עשויה לשפר הישרדות ללא-אירועים ותפקוד חדר שמאל בחולים עם הפרעה איסכמית חמורה בתפקוד חדר שמאל, בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי.
המחקר נכללו חולים עם מקטע פליטה של חדר שמאל של 35% ומטה, מחלת עורקים כלילית נרחבת מתאימה להתערבות כלילית מילעורית ועדות לויאביליות שריר הלב. המשתתפים במחקר חולקו באקראי לטיפול תרופתי אופטימאלי עם התערבות כלילית מילעורית (קבוצת התערבות) או טיפול תרופתי אופטימאלי בלבד (קבוצת ביקורת).
התוצא העיקרי המשולב כלל תמותה מכל-סיבה או אשפוזי עקב אי-ספיקת לב. תוצאים משניים עיקריים כללו את מקטע הפליטה של חדר שמאל לאחר 6 ו-12 חודשים ומדדי איכות חיים.
מדגם המחקר כלל 347 חולים בזרוע ההתערבות ו-353 חולים בזרוע הביקורת. לאורך חציון של 41 חודשים, שיעורי התוצא העיקרי המשולב עמדו על 37.2% בקרב אלו שעברו התערבות כלילית מילעורית, בהשוואה ל-38% מהחולים בזרוע הטיפול התרופתי בלבד (יחס סיכון של 0.99, p=0.96).
מקטע הפליטה של חדר שמאל היה דומה בשתי הקבוצות לאחר 6 חודשים (הבדל ממוצע של 1.6%-; רווח בר-סמך 95% של 3.7- עד 0.5) ולאחר 12 חודשים (הבדל ממוצע של 0.9%; רווח בר-סמך 95% של 1.7- עד 3.4).
מדדי איכות חיים לאחר 6 ו-12 חודשים נטו לטובת קבוצת החולים תחת טיפול תרופתי אופטימאלי והתערבות כלילית מילעורית, אך ההבדל פחת לאחר 24 חודשים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם הפרעה איסכמית חמורה בתפקוד חדר שמאל תחת טיפול תרופתי אופטימאלי, אין יתרון להתערבות כלילית מילעורית להפחתת הסיכון לאשפוזים בשל אי-פסיקת לב או תמותה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!