במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין רמות אבץ בשתן ובין היארעות סוכרת מסוג 2 והימצאות טרום-סוכרת גם לאחר תקנון לתנגודת לאינסולין באוכלוסיות עם שכיחות גבוהה של סוכרת מסוג 2.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפרגליקמיה עשויה להגביר הפרשת אבץ בשתן. במחקר הנוכחי הם בחנו את הקשר בין רמות גבוהות יותר של אבץ בשתן ובין אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2 במבוגרים באוכלוסיות עם שכיחות גבוהה של סוכרת מסוג 2 באריזונה, אוקלהומה, דרום דקוטה וצפון דקוטה. עוד נבחן הקשר בין רמות אבץ בשתן ובין הימצאות טרום-סוכרת.
מדגם המחקר כלל 1,339 מבוגרים ללא אבחנה של סוכרת מסוג 2 בתחילת המחקר (1989-1991) שהיו במעקב עד 1998-1999 במחקר Strong Heart Study ו-1,905 בני משפחה של משתתפים במחקר זה שהיו חלק ממחקר Strong Heart Family Study לאורך 2006-2009.
מהנתונים עולה כי שיעורי היארעות סוכרת מסוג 2 עמדו על 14.7% לאורך מעקב ממוצע של 6.6 שנים במחקר Strong Heart Study ועל 13.5% במחקר Strong Heart Family Study לאורך מעקב ממוצע של 5.6 שנים.
לאחר תקנון למין, אתר, רמת השכלה, הרגלי עישון, מדד מסת גוף וקצב פינוי גלומרולארי משוער, יחסי הסיכון לסוכרת מסוג 2 בהשוואת אחוזון 75 לעומת 25 של אבץ בשתן עמדו על 1.21 (רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.36) במדגם Strong Heart Study ועל 1.12 (רווח בר-סמך 95% של 0.96-1.31) במדגם Strong Heart Family Study.
קשרים אלו נחלשו אך נוצרו מובהקים סטטיסטית במדגם Strong Family Study לאחר תקנון לתנגודת לאינסולין לפי HOMA-IR.
לאחר הוצאת משתתפים עם טרום-סוכרת בתחילת המחקר, הקשר בין רמות אבץ בשתן ובין סוכרת מסוג 2 נותר מובהק סטטיסטית במדגם Strong Family Study.
מניתוח הקשר עם הימצאות טרום-סוכרת עלה קשר בין רמות גבוהות יותר של אבץ בשתן ובין שיעורי הימצאות גבוהים יותר של טרום-סוכרת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי אבץ בשתן עשוי לסייע בהערכת הסיכון להתפתחות טרום-סוכרת וסוכרת מסוג 2 והממצאים מדגישים את החשיבות של מטבוליזם אבץ בהתפתחות סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!