במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי פרופיל היעילות והבטיחות של Leflunomide (ערבה) אינו-נחות בהשוואה לזה של Azathioprine (אימוראן) כטיפול אחזקה בחולים עם פגיעה כלייתית משנית ללופוס.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים השוו בין Mycophenolate Mofetil ובין Azathioprine כטיפול אחזקה כנגד פגיעה כלייתית משנית ללופוס. Leflunomide הינו טיפול לדיכוי חיסוני בשימוש נפוץ בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להשוות את היעילות והבטיחות של Leflunomide לעומת Azathioprine כטיפול אחזקה כנגד פגיעה כלייתית משנית ללופוס.
המחקר כלל מבוגרים עם פגיעה כלייתית פעילה ומוכחת בביופסיה משנית ללופוס משבעה מרכזים ברחבי סין. כל החולים קיבלו טיפול אינדוקציה במשך 6-9 חודשים ב-Cyclophosphamide דרך הוריד עם גלוקוקורטיקואידים. חולים שהשיגו תגובה מלאה או חלקית חולקו באקראי לקבלת פרדניזון בשילוב עם Leflunomide או Azathioprine כטיפול אחזקה למשך 36 חודשים.
תוצא היעילות העיקרי היה מרווח זמן עד החמרה כלייתית. תוצאים משניים כללו מדדים קליניים, החמרה חוץ-כלייתית ואירועים חריגים.
מדגם המחקר כלל 216 חולים שחולקו באקראי לטיפול ב- Leflunomide (108 חולים) או Azathioprine (107 חולים). שיעור ההתלקחות הכלייתית עמד על 15.7% בזרוע הטיפול ב- Leflunomide לעומת 17.8% בזרוע הטיפול ב-Azathioprine. מרווח הזמן עד להחמרה כלייתית לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית בין שתי הקבוצות (16 חודשים לעומת 14 חודשים, P=0.676).
עוד עולה מהנתונים שיפור דומה בפרוטאינוריה, ריכוז קריאטינין, אלבומין, C3 ו-C4.
החמרה חוץ-כלייתית תועדה בשני חולים בזרוע הטיפול ב-Azathioprine ובחולה אחד בזרוע הטיפול ב-Leflunomide.
היארעות אירועים חריגים הייתה דומה בשתי הקבוצות: 56.5% עם Leflunomide לעומת 58.9% עם Azathioprine.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי Leflunomide עשוי לשמש כטיפול אחזקה חליפי בחולים עם פגיעה כלייתית משנית ללופוס.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!