מאמר חדש שפורסם ב-Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry מראה כי גירוי מוחי לא פולשני עשוי לסייע לשיקום חוש הריח בחולי אנוסמיה כרונית או היפוסמיה לאחר קורונה. תוצאות המחקר הראו שגירוי טרנסגולגולתי אנודלי (A-tDCS) בשילוב עם אימון חוש הריח (OT) הראה שיפור בולט בחולים עם היפוסמיה או אנוסמיה מתמשכת הקשורה לקורונה. 1% מהחולים עם COVID יסבלו מאובדן ריח לטווח ארוך, ובהתחשב בתפוצת המחלה, מספר ניכר של חולים יחוו אובדן ריח כרוני בגללה. אובדן הריח עשוי להימשך בין 15 ל-180 ימים לאחר הזיהום, כאשר מחקרים מראים שיש מעורבות של מערכת העצבים המרכזית באנוסמיה, בעיקר בקליפת המוח האורביטופרונטלית. החוקרים רצו לחקור האם גירוי אזור זה עשוי לשפר את הפרעות הריח בחולים לאחר COVID. המחקר כלל 7 מטופלים עם היפוסמיה או אנוסמיה לאחר קורונה שנמשכו לפחות 6 חודשים ובעלי ציון של פחות מ-12 במבחן Sniffin’ Sticks. ביצועי הריח של החולים הוערכו לפני הגירוי (t0) ודורגו בסולם של 0-10, כאשר 0 מציין אובדן ריח מוחלט ו- 10 מציין חוש ריח מלא.
בפגישת OT של 20 דקות, החולים התבקשו להריח 10 ריחות שונים בסדר אקראי במשך 10 שניות ואז התבקשו לזהות את הריח ולדרג את עוצמתו, כאשר A-tDCS או גירוי דמה (S-tDCS) ניתן באותו זמן. המטופלים השתתפו באימון חוש הריח עם S-tDCS במשך השבועיים הראשונים. בשבועיים השניים של המחקר, הם ביצעו OT עם A-tDCS. הסדר של גירוי הדמה ו-A-tDCS לא היה מאוזן כדי למנוע השפעות העברה פוטנציאליות אם A-tDCS הוחל קודם. הערכת הריח התבצעה שוב מיד לאחר S-tDCS , A-tDCS ו-3 חודשים מתום הגירוי (t1, t2 ו-t3 בהתאמה), תוך שימוש באותם ריחות ובאותו סדר של ההערכה הראשונה. מבחן Wilcoxon שימש כדי להשוות כל הערכה (t2, t1 ו-t3) עם תחילת המחקר. כלל המדדים הראו שיפור מובהק סטטיסטית ב-t2 ו-t3, כאשר מדידות ממוצעות הוכפלו או אפילו שולשו בהשוואה ל-t0 ו-t1. בנוסף, כל החולים הראו שיפור ניכר בביצועי הריח. לא רק שהתוצאות הראו שיפור משמעותי בכל משתתפי המחקר בהשוואה לתחילת המחקר, אלא שההשפעה המיטיבה נמשכה עד 3 חודשים לאחר הטיפול, והדגימה השפעה לאורך זמן.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!