במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי רמות NT-proBNP מהוות גורם פרוגנוסטי חשוב בחולים עם אי-ספיקת לב חדשה ובאלו עם החמרת אי-ספיקת לב כרונית, כאשר הסיכון לתמותה לאחר שנה אחת באותו ריכוז NT-proBNP היה גבוה יותר בקרב בחולים עם החמרת אי-ספיקת לב בהשוואה לאלו עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי NT-proBNP הינו גורם פרוגנוסטי חשוב באי-ספיקת לב חדה. כעת הם ביקשו לבחון את ההבדלים ברמות NT-proBNP על-פי סוג אי-ספיקת לב. לצורך כך, הם התבססו על נתוני מאגר Korean Acute Heart Failure Registry, מחקר עוקבה פרוספקטיבי, רב-מרכזי, שכלל חולים שסווגו לשתי קבוצות: אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב (1,617 חולים) או החמרת אי-ספיקת לב (1,212 חולים).
במסגרת המחקר, רמות NT-proBNP נמדדו בקבלה לאשפוז והתוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל-סיבה. תוצאים משניים כללו את שיעור האשפוזים החוזרים עקב אי-ספיקת לב ומשלב של תמותה מכל-סיבה או אשפוז חוזר בשל אי-ספיקת לב לאחר 90 ימים ושנה אחת.
מהנתונים עולה כי רמות NT-proBNP היו נמוכות יותר משמעותית בחולים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב, בהשוואה לאלו עם החמרת אי-ספיקת לב (חציון של 4,213 לעומת 5,523 ננוגרם/ליטר; p<0.001). בהשוואה לחולים עם אבחנה חדשה, באלו עם החמרת אי-ספיקת לב תועדה פרוגנוזה גרועה יותר משמעותית עם סיכון מוגבר ב-46% לתמותה לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 1.46, p=0.017).
ריכוז NT-proBNP גבוה יותר לווה בשיעורי תמותה מכל-סיבה גבוהים יותר לאחר שנה אחת, הן בקרב אלו עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב (יחס סיכון מתוקן של 2.41, p=0.003) והן באלו עם החמרת אי-ספיקת לב (יחס סיכון מתוקן של 2.00, p=0.002). עם זאת, בכל רמת NT-proBNP נתונה, הסיכון לתמותה מכל-סיבה היה תמיד גבוה יותר בקרב חולים עם החמרת אי-ספיקת לב, בהשוואה לאלו עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בחשיבות הפרוגנוסטית של NT-proBNP הן בחולים עם אי-ספיקת לב חדשה והן באלו עם החמרת אי-ספיקת לב. מהממצאים עולה כי באותו ריכוז NT-proBNP, הסיכון לתמותה בתוך שנה אחת היה גבוה יותר בקרב אלו עם החמרת אי-ספיקת לב, בהשוואה לאלו עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!