מסתם ביולוגי ומסתם מכאני משמשים לעיתים קרובות להחלפת מסתם אאורטלי. חולים בהם הושתל מסתם תותב מכאני, לו תוחלת חיים ארוכה יותר, נזקקים לטיפול בנוגדי-קרישה לכל חייהם, בעוד שבחולים בהם נבחר מסתם ביולוגי, לא נדרש טיפול בנוגדי-קרישה לכל החיים, אך קיימת האפשרות לניתוח חוזר לצורך החלפת המסתם שתפקודו נפגם עם הזמן.
כאשר מתייחסים ליתרונות ולחסרונות של כל סוג מסתם, אין תשובה חד-משמעית בנוגע לסוג המסתם המתאים ביותר למטופלים בריאים בגיל העמידה.
במחקר חדש מאיטליה נכללו 310 משתתפים, בטווח הגילאים 55-70 שנים, שחולקו באקראי להשתלת מסתם תותב ביולוגי או מכאני.
לאחר מעקב ממוצע של 106 חודשים, שיעורי ההישרדות היו דומים בשתי הקבוצות, וכך גם שיעורי תרומבואמבוליזם, אנדוקרדיטיס וסיבוכים מג’וריים אחרים הקשורים במסתם תותב. עם זאת, בקבוצת החולים בהם הושתל מסתם ביולוגי תועדו שיעורים גבוהים יותר משמעותית של כשלון המסתם וצורך בניתוח חוזר (2.3% לעומת 0.6% לכל שנת-מטופל), בעוד שבקבוצת החולים בהם הושתל מסתם מכאני תועדה נטייה מוגברת לדימומים (1.5% לעומת 0.7% לשנת-מטופל, p=0.08).
החוקרים מסכמים וכותבים כי המחקר מדגיש את היתרונות והחסרונות של מסתם תותב ביולוגי ומכאני: מסתם ביולוגי נוטה יותר לכישלון בהמשך, בעוד שמסתם מכאני כרוך בטיפול בנוגדי-קרישה לכל החיים, עם שיעורי דמם מעט גבוהים יותר. ההבדל הקטן יחסית בשיעור הדימומים בין הקבוצות עשוי לנבוע, לפחות בחלקו, מטיפול בקומדין (Warfarin) בכ-20% מהחולים שטופלו במסתם ביולוגי.
במאמר מערכת מציינים הכותבים כי לאור ממצאים אלו, יש להתייחס ברצינות לרצונו של כל חולה והרופא המטפל בו, לאחר דיון מלא בנוגע ליתרונות והחסרונות של כל גישה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!