ממחקר חדש שפורסם במהדורת דצמבר של Gastroenterology עולה כי כאחד מכל עשרה חולים לאחר השתלת כבד צפויים לפתח ממאירות חדשה בתוך עשר שנים מההשתלה, כאשר הסיכון הגבוה ביותר תועד בחולים שעברו השתלה עקב מחלת כבד אלכוהולית או PSC (Primary Sclerosing Cholangitis).
החוקרים מסבירים כי ממאירות חדשה הינה אחת הסיבות המובילות לתמותה מאוחרת בחולים לאחר השתלת כבד.
על-בסיס הנתונים משלושה מרכזי השתלות, החוקרים העריכו את שיעור הממאירויות החדשות ב-798 מבוגרים שעברו השתלת כבד בין השנים 1990 ו-1994.
כמחצית מהמשתתפים היו גברים, 80% היו לבנים, והגיל הממוצע שלהם בעת ההשתלה עמד על 49.4 שנים.
171 חולים פיתחו 271 ממאירויות חדשות, במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 10 שנים. מרבית הממאירויות (147) היו ממאירויות עוריות; 29 ממאירויות המטולוגיות, ו-95 ממאירויות של איברים סולידיים.
מבין 103 החולים עם ממאירות שאינה-עורית, 26% אובחנו עם PSC ו-25% עם מחלת כבד אלכוהולית. בחולים עם שני המצבים הללו תועד הסיכוי הגבוה ביותר להתפתחות ממאירות לא-עורית כלשהי במהלך עשר שנים (21.9% לעומת 18.1%, בהתאמה). בקרב חולים לאחר השתלת כבד עם אבחנה אחרת כלשהי תועד סיכון של 10% להתפתחות ממאירות לא-עורית במהלך תקופת המחקר.
שיעור ההיארעות המצטבר של ממאירויות של איברים סולידיים, במהלך עשר שנים, עמד על 17.0% עם PSC, 15.4% עם מחלת כבד אלכוהולית ו-7.4% עם כל התוויה אחרת להשתלת כבד.
הממאירויות הנפוצות ביותר בקרב מושתלים הן ממאירויות עוריות, אך הממאירויות הנפוצות ביותר של איברים סולידיים הן ממאירויות של מערכת העיכול, גידולי ריאה, ממאירויות של מערכת המין והשתן, וממאירויות שלה הפה והלוע.
החוקרים ציפו למצוא סיכון מוגבר לממאירות של המעי הגס והרקטום בקרב חולי PSC, אך הם זיהו בנוסף סיכון מוגבר ל-PTLD (Posttransplant Lymphoproliferative Disorder) וממאירויות עוריות, בהשוואה לכל יתר המושתלים.
עיקר הסיכון לסרטן הפה והגרון או סרטן ריאות זוהה בחולים עם מחלת כבד אלכוהולית.
מניתוח רב-משתנים, גיל לפי עשור (p=0.014), היסטוריית עישון (p=0.029), מחלת כבד אלכוהולית (p=0.007), ו-PSC (p=0.001) זוהו כגורמי סיכון להתפתחות ממאירויות חדשות של איברים סולידיים.
החוקרים דיווחו על שיעורי התמותה, אך לא על שיעורי התמותה הספציפיים לממאירות. שנה אחת וחמש שנים לאחר האבחנה של ממאירות לא-עורית, הסיכון לתמותה עמד על 40% ו-55%, בהתאמה. הסבירות לתמותה לאחר אבחנה של ממאירות של איבר סולידי עמדה על 38% לאחר שנה אחת ו-53% לאחר חמש שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בכל החולים המושתלים מומלץ לערוך בדיקות סקר ממאירויות נפוצות, דוגמת ממאירויות עוריות. בחולים עם PSC ומחלת כבד אלכוהולית תועד הסיכון הגבוה ביותר, וייתכן ובחולים אלו יש להקפיד על פרוטוקולים אינטנסיביים יותר לסקירה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!