ממחקר חדש מקנדה עולה כי קיים הבדל בין המינים בפרופיל גורמי הסיכון של חולים העוברים צנתור כלילי. החוקרים מקווים כי ממצאים אלו יסייעו לרופאים להחליט אילו חולים זקוקים לצנתור אבחנתי.
לדברי החוקרים, רופאים רבים סבורים כי בנשים סיכון נמוך יותר להתפתחות מחלת עורקים כליליים, בהשוואה לגברים, ותפיסה זו משפיעה על החלטתם להפנות נשים לפרוצדורות אבחנתיות.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות למעלה מ-23,000 משתתפים, ללא מחלה דפיניטיבית בעורקים הכליליים, שהופנו לראשונה בחייהם לצנתור אבחנתי בין השנים 2000 ו-2006.
נשים במדגם המחקר היו מבוגרות יותר משמעותית (69.8 שנים לעומת 66.3 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של סוכרת ויתר לחץ דם, בהשוואה לגברים.
על-בסיס הממצאים בצנתור הכלילי, הסיכון למחלה חמורה בקרב נשים היה נמוך יותר בהשוואה לגברים (22.3% לעומת 36.5%). עם זאת, בנשים תועד שיעור גבוה יותר של אנגינה בדרגה IV לפי CCS (Canadian Cardiovascular Society) (56.7% לעומת 47.8%).
אנגינה בדרגה IV הינה גורם מנבא משמעותי יותר למחלה חמורה בקרב נשים (OR = 1.82), מאשר בגברים (OR = 1.28).
גורמי הסיכון הבלתי-תלויים למחלה חמורה כוללים מין זכר (OR = 2.43), סוכרת (OR = 2.0) וגיל (OR = 1.05).
מהסקירה עולה כי גורמי הסיכון למחלת עורקים כליליים דומים בגברים ובנשים, ובנוכחותם, על הרופאים המטפלים להתייחס למטופלת כאל חולה בסיכון למחלת עורקים כליליים. בנוסף, דיווח על תסמיני אנגינה, בעיקר אנגינה קלאסית המופיעה עם מאמץ, הינה גורם מנבא מצוין למחלת עורקים כליליים חמורה לפי צנתור כלילי, ורופאים צריכים להפנות נשים אלו לבדיקה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!