ממחקר חדש שתוצאותיו פורסמו במהדורת 3 במרץ של Archives of Pediatrics & Adolescent Medicine עולה כי שילוב של ארבעה גורמים קליניים עשוי לנבא סיכון נמוך לדלקת לחמית חיידקית, וכך לצמצם מתן טיפול אנטיביוטי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עמידות חיידקים לטיפול אנטיביוטי היא בעיה חשובה, וקיים מאמץ ארצי לזהות מצבים בהם ניתן להגביל את הטיפול האנטיביוטי. אין הנחיות המסייעות לרופאים להבחין בבטחה בין דלקת לחמית חיידקית או לא-חיידקית. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לזהות אוכלוסיית ילדים בסיכון נמוך לדלקת לחמית חיידקית, על-בסיס הממצאים באנמנזה ובבדיקה גופנית.
מדגם המחקר כלל 368 ילדים בגילאי 6 חודשים עד 17 שנים, עם אודם של הלחמית, הפרשה עינית, או שניהם. ילדים אם חבלה עינית, חשיפה לגירוי כימי, ילדים המרכיבים עדשות מגע, או נטילת טיפול אנטיביוטי ב-5 הימים האחרונים, לא נכללו במחקר. חציון גיל המשתתפים עמד על 3 שנים; 52.7% מהם היו בנים.
הרופאים אספו דגימות מהלחמית לתרבית חיידקים והשלימו רשימה של סימנים ותסמינים. בשליש מהחולים (35.3%) התקבלו תוצאות שליליות בתרביות מהלחמית.
החוקרים פיתחו מודל לניבוי תרבית חיידקית שלילית. הגורמים הקליניים שהיו קשורים באופן בלתי-תלוי בתרבית לחמית שלילית כללו גיל של 6 שנים ומעלה, פנייה לחדר המיון בין החודשים אפריל עד נובמבר, העדר הפרשה או הפרשה מיימית, והעדר הדבקה של העיניים בבוקר.
בנוכחות כל 4 הגורמים הקליניים, תוצאות התרבית היו שליליות ב-92.3% מהחולים (95% CI = 66.1%-98.2%) וב-76.4% מהחולים בנוכחות 3 מבין 4 הגורמים הקליניים (95% CI = 63.6%-85.6%).
השילוב של 4 הגורמים הקליניים עשוי לסייע לרופאים לזהות ילדים בסיכון נמוך לדלקת לחמית חיידקית, ועשוי לצמצם את הצורך בטיפול אנטיביוטי. בגילאי 6 שנים ומעלה, העדר הדבקה של העין בבוקר, העדר הפרשה או הפרשה מיימית, ופניה לחדר מיון בין החודשים אפריל עד נובמבר, היו המשתנים בעלי הקשר הבולט ביותר לתוצאת תרבית חיידקית שלילית.
מגבלות המחקר כוללות שונות אפשרית במשך הזמן בטכניקת איסוף הדגימה, שונות עונתית בגורמים לדלקת הלחמית, וכשלון בציון משך התסמינים הנדרש להגדרת דלקת לחמית חריפה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!