מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מאי של ירחון Archives of Internal Medicine עולה כי יתכן ומינונים גבוהים של תכשירים מסוג מעכבי משאבת המימן (Proton Pump Inhibitors, PPIs) אינם יעילים יותר ממינונים נמוכים בטיפול בכיב פפטי מדמם. המחקר כלל סקירת ספרות ומטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים בהקצאה אקראית שנערכו בנושא עד כה.
לדברי החוקרים, עבודות רבות חקרו את יעילותם של מינונים גבוהים של PPIs (מנת בולוס של 80 מ”ג, ולאחריה עירוי מתמשך בקצב של 8 מ”ג לשעה למשך 72 שעות), ואולם עד כה טרם פורסם מידע חותך המוכיח כי מינונים אלו עולים ביעילותם על המינונים הרגילים של אותן תרופות.
החוקרים סקרו את הספרות המקצועית בחיפוש אחר מחקרים מבוקרים שבוצעו בהקצאה אקראית והשוו את שיעורי הדימום החוזר, צורך בהתערבויות ניתוחיות ושיעור התמותה הקשורים בשימוש במינונים גבוהים של PPIs לעומת מינונים רגילים בטיפול בחולים הסובלים מכיב פפטי מדמם. המטה-אנליזה שביצעו כללה סך של 1,157 חולים משבעה מחקרים באיכות גבוהה.
החוקרים מדווחים כי בהשוואה למינונים הרגילים של PPIs, מינונים גבוהים של תכשירים אלו הראו השפעה דומה סטטיסטית על שיעורי הדימום החוזר (בשבעה מחקרים וסך של 1,157 חולים: OR, 1.30; 95% CI = 0.88-1.91), התערבות ניתוחית (בשישה מחקרים וסך של 1,052 חולים: OR, 1.49; 95% CI = 0.66-3.37), וכן על שיעורי התמותה (OR, 0.89; 95% CI = 0.37-2.13). ניתוח נוסף של תת-קבוצות העלה כי גורמים כגון חומרת הסימנים המעידים על דימום חוזר באנדוסקופיה הראשונית, אופן מתן תכשירי ה-PPI ומינון ה-PPI לא השפיעו על מדדי התוצא.
החוקרים מסבירים כי בהשוואה למינוני PPIs שאינם גבוהים, נמצא כי מינונים גבוהים של תרופות אלו לא הביאו לירידה נוספת בשיעור הדימום החוזר, ההתערבות הניתוחית או בשיעורי התמותה לאחר טיפול אנדוסקופי בחולים הסובלים מכיב פפטי מדמם.
בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים כי לא עלה בידם לעשות שימוש בעיקרון ה-Intention-to-treat בעת ניתוח הנתונים; את האפשרות של הטית פרסום; ואת העובדה כי נכללו רק שבעה מחקרים, שמרביתם כללו מספר נמוך באופן יחסי של חולים.
במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוען מומחה בתחום כי עבור מרבית החולים, תופעות הלוואי הכרוכות בשימוש במעכבי משאבת המימן עולות על יתרונותיהם. לפיכך, צמצום שימוש בתרופות אלו שלא לצורך עשוי להצריך פעולה הן מצד הרופאים והן מצד המטופלים. כרופאים, הוא מוסיף, יש להציע טיפולים חלופיים לתרופות אלו עבור דיספפסיה פונקציונאלית, לרשום טיפולים קצרים יותר ב-PPIs (לאחר מתן הסבר למטופל אודות יתרונות הטיפול והסיכונים הכרוכים בו) ולשקול ניסיון של הפסקת הטיפול ב-PPI בחולים אסימפטומטיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!