במחקר חדש שפורסם במהדורת 19 במאי של Journal of the American Medical Association זיהו החוקרים קשר בין דיכאון מג’ורי ובין סיכון מוגבר לתוצאות שליליות בחולים עם מחלת כליות כרונית, שאינם מטופלים בדיאליזה.
לדברי החוקרים, בחולים עם מחלת כליות כרונית קיימת שכיחות מוגברת לאשפוזים ותמותה. הפרעות דיכאון כרוכות בתחלואה ובתמותה. התשובה לשאלה אם דיכאון תורם לתוצאות השליליות בחולים עם מחלת כליות כרונית, עדיין לא זכתה למענה.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון אם קיים קשר בין נוכחות דיכאון מג’ורי בהווה ובין תוצאות פחות טובות בחולים עם מחלת כליות כרונית בשלבים II–IV, שלא טופלו בדיאליזה. בתקופה שבין מאי 2005 ועד נובמבר 2006, 267 חולים גויסו ממרפאת חוץ והיו במעקב למשך שנה אחת. אבחנת דיכאון מג’ורי נקבעה על על-בסיס קריטריוני DSM-IV.
היעד העיקרי של המחקר היה שיעורי הישרדות ללא-אירועים, שהוגדרו כשילוב תמותה, התחלת דיאליזה, או אשפוז. כל אחד מהאירועים הללו נבחן בנפרד כיעד משני.
56 מבין 267 החולים (21%) אובחנו עם דיכאון מג’ורי בהווה. יעד הסיום העיקרי תועד ב-125 חולים, סך האשפוזים עמד על 116 ונרשמו 38 טיפולי דיאליזה חדשים, לצד 18 מקרי תמותה במהלך המחקר. בהשוואה לחולים ללא דיכאון מג’ורי, בחולים עם תסמיני דיכאון תועד סיכון מוגבר לאירועים (61% לעומת 44%, בהתאמה, p=0.03).
הערכת ההישרדות לא כללה ארבעה חולים עבורם לא היו נתונים אודות האשפוז. הזמן הממוצע עד ליעד הסיום העיקרי עמד על 206.5 ימים (95% CI = 167.7-245.3 days) בחולים עם אירוע דיכאון מג’ורי, לעומת 273.3 ימים (95% CI = 256.6-290.0 days) באלו ללא דיכאון מג’ורי (p=0.003). ממצאים אלו הצביעו על יחס סיכון מתוקן של 1.86 (95% CI = 1.23-2.84).
נוכחות דיכאון מג’ורי בתחילת המחקר זוהתה כגורם סיכון בלתי-תלוי להתקדמות לדיאליזה (HR = 3.51, 95% CI = 1.77-6.97) ואשפוזים (HR = 1.90, 95% CI = 1.23-2.95).
החוקרים מצאו קשר בין נוכחות אירוע דיכאון מג’ורי ובין סיכון מוגבר לתוצאות שליליות בחולים עם מחלת כליות כרונית, שלא טופלו בדיאליזה, ללא-תלות במחלות-רקע וחומרת מחלת כליות. בחולים עם מחלת כליות כרונית ואירוע דיכאון מג’ורי תועד סיכון כפול לאשפוז וסיכון גבוה פי שלוש להתקדמות למחלת כליות בשלב סופני וצורך בטיפולי דיאליזה, בהשוואה לחולים ללא דיכאון מג’ורי.
מגבלות המחקר כוללות אפשרות מעטה להכללת הממצאים מאחר שהמשתתפים במחקר היו בעיקר גברים יוצאי צבא, אפשרות להטיית סיווג של מחלת כליות כרונית, אפשרות להטיה עקב אי-הכללת חולים שסירבו לקחת חלק במחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מספקים תמיכה נוספת לצורך במחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת הבטיחות והיעילות של טיפול בנוגדי-דיכאון באוכלוסיה בסיכון, ולבחון אם השפעה חיובית על דיכאון תביא לשיפור בתוצאות מחלת כליות ואיכות חיים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!