מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם הוצג בכנס השנתי ה-21 של ה-North American Menopause Society (NAMS) עולה כי נשים המפסיקות טיפול הורמונלי תחליפי שלאחר גיל המעבר (Hormone therapy, HT) מראות סיכון מוגבר להתפתחות שבר בירך, וכי ההשפעה המגנה של טיפול זה נעלמת שנתיים לאחר הפסקתו. לדברי החוקרים, לממצאיהם אלו עשויות להיות השלכות אדירות ביחס לבריאות הציבור, וזאת במיוחד מאחר וישנה עלייה של כ-25% בתמותה לאחר שבר בירך.
החוקרים מציינים כי לאחר פרסום הדו”ח הראשוני של ה-Womens Health Initiative באמצע שנת 2002 חלה צניחה ניכרת בשימוש בטיפול הורמונלי תחליפי- לדבריהם, מיליוני נשים ברחבי העולם חדלו בפתאומיות לקבל טיפול זה. הם טוענים כי טיפול הורמונלי הינו אחד הטיפולים הטובים אשר הוכחו כמגנים מפני שברים בעצמות, כך שתהו מה אירע עם הנשים לאחר שחדלו בפתאומיות ליטול טיפול זה, שכן קיימים לדבריהם מעט דיווחים אודות ההשפעה של הפסקת טיפול הורמונלי תחליפי על היארעות השברים בירך באוכלוסיה הכללית.
במחקר תצפיתי לונגיטודינלי זה, נכללו 80,955 נשים לאחר גיל המעבר בגילאי 60 שנים ומעלה אשר השתתפו בארגון ניהול הבריאות Southern Kaiser Permanente בין החודשים יולי 2002 ודצמבר 2008, וזאת לאחר פרסום הדו”ח האמור מטעם ה-Womens Health Initiative.
החוקרים אספו מידע אודות שימוש בטיפול הורמונלי, תרופות אנטי-אוסטיאופורוטיות וההיארעות של שברים בירך על פי הגיליונות הרפואיים הממוחשבים. אלו הראו כי סריקות צפיפות עצם מסוג Dual energy X-ray absorptiometry בוצעו בקרב 54,209 מהנשים בתקופה זו. הגיל הממוצע של המשתתפות עמד על 68.8 שנים, ומעט יותר ממחציתן (54%) היו לבנות. בנוסף, מציינים החוקרים כי מדד מסת הגוף (BMI) עמד בממוצע על 27 ק”ג למטר מרובע.
בתום 6.5 שנות מעקב, מצאו החוקרים כי נשים אשר הפסיקו טיפול HT מצויות היו בסיכון גבוה יותר להתפתחות שבר בירך בהשוואה לאלו אשר המשיכו טיפול זה (HR, 1.55; 95% CI = 1.36-1.77). בנוסף, מדווחים החוקרים כי הסיכון לשבר בירך עלה כבר תוך כשנתיים מהפסקת הטיפול ההורמונלי (HR, 1.52; 95% CI = 1.26-1.84) ונותר כזה גם לאחר תקנון לגורמים הנחשבים כמגנים מפני שברים, ובהם השמנת יתר ושימוש בביספוספונטים ותכשירים אנטי-אוסטיאופורוטיים אחרים.
החוקרים מוסיפים כי הסיכון לשבר בירך הלך ועלה עם העלייה בפרק הזמן ללא טיפול הורמונלי (p<0.0001), וכי צפיפות העצם ירדה בהתאם עם העלייה במשך פרק זמן זה. בסך הכל, הם מציינים, 1,412 נשים אשר הפסיקו טיפול HT חוו שברים בירך במהלך תקופת המעקב, וזאת על אף שהמשיכו ליטול ביספוספונטים.
לדברי החוקרים, המדובר באחד המחקרים הראשונים הבוחן אוכלוסיית נשים זו ומתמקד בהשפעה זו. הם מוסיפים כי יש מקום להמשך המחקר בתחום, וכי באם הדבר יוביל לאישור ממצאיהם אלו, הרי שיתכן והשלכתו העיקרית תהיה בסופו של דבר שקילה מחדש של השימוש בטיפול ההורמונלי. נשים מחליטות להפסיק טיפול זה בהתבסס על ממצאי ה-Womens Health Initiative, אשר מתבססים בעיקרם על תוצאות קרדיווסקולאריות ואחרות, הם טוענים, ואולם ידוע כי טיפול הורמונלי מגן מפני שברים בירך. הם מציינים כי כעת מתעתדים לבחון את שיעורי התמותה לאחר שבר בירך בנשים אלו.
מומחה בגניקולוגיה העומד בראש ה-North American Menopause Society אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי המחקר הנוכחי מחזק דבר מה חשוב- כי ישנה השפעה חיובית ביותר של אסטרוגן על העצם. לדבריו, אסטרוגן מהווה ככל הנראה תרופה טובה לעצם באותה מידה כמו כל תרופה אחרת בהקשר זה, עובדה המקבלת אישור נוסף ממחקר זה. כמו כן, מדגיש המחקר את העובדה כי בניגוד לחלק מהביספוספונטים, אשר עשויים להמשיך ולהתקיים למשך 6, 10 או 19 שנים, אסטרוגן אינו כזה, ומוקדם מאוד לאחר הפסקת נטילתו השפעותיו על העצם נעלמות.
לדברי המומחה, השאלה האם לקבל טיפול הורמונלי אם לאו תוותר בידי האשה. כל עוד נוטלים או מייצרים אסטרוגן, יש לכך השפעה מגנה על העצמות, הוא מדגיש, ומרגע שמפסיקים לקבלו, צפוי אובדן עצם בקצב הניתן במידה רבה לניבוי מראש. המומחה טוען כי אם אובדן עצם הינו השיקול היחיד, הרי שישנם תכשירים אחרים שאינם-אסטרוגניים אשר עשויים להביא להשפעה הפוכה.
המומחה מוסיף כי קלינאים רבים- והוא בכללם- סבורים כי יש לעשות שימוש במינון היעיל הנמוך ביותר האפשרי למשך פרק הזמן הקצר ביותר, וזאת על פי רוב על מנת להקל תסמינים. השאלה היא, לדבריו, האם ניתן להצדיק טיפול הורמונלי סיסטמי באשה שהינה א-תסמינית, אינה סובלת מגלי חום, אינה מראה תסמינים ואזומוטוריים בשעות הלילה, איננה מתעוררת בלילה, העושה אולי שימוש בתכשיר וגינלי מקומי, וזאת אך ורק מטעמי הגנה על העצמות. המומחה טוען כי התשובה לשאלה זו עשויה להיות חיובית עבור אשה רזה מאוד המצויים בסיכון גבוה במיוחד לשבר בירך, למשל, אולם יהיה צורך לקבל החלטה זו על בסיס כל מקרה לגופו.
בהקשר זה נזכיר כי דיווחנו השבוע על מחקר חדש אשר פורסם בירחון JAMA ולפיו שבר לא-טיפוסי עלול להופיע כסיבוך של טיפול ארוך טווח בביספוספונטים.
מתוך הכנס השנתי ה-21 של ה-North American Menopause Society (NAMS) אשר נערך בחודש אוקטובר 2010 בטורונטו, קנדה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!