בהשוואה ל-Raloxifene, מתן טיפול ב–Zoledronic Acid מלווה בירידה גדולה יותר משמעותית בסמני ספיגת עצם בנשים לאחר-מנופאוזה עם מסת עצם ירודה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת אוגוסט של Menopause.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את השפעות Zoledronic Acid ו-Raloxifene על סמני ספיגת עצם, המנבאים להערכתם את הסיכון לשברים.
במסגרת המחקר, 110 נשים לאחר מנופאוזה, עם צפיפות מינראלים נמוכה של העצם, חולקו באקראי לטיפול בעירוי תוך-ורידי יחיד של –Zoledronic Acid (5 מ”ג) או למשך שישה חודשי טיפול פומי יומי ב-Raloxifene (60 מ”ג). היעד העיקרי להערכת יעילות היה שינוי ברמות NTx בשתן לאחר שישה חודשים, ותוצאי יעילות משניים כללו את השינוי ברמות BSAP (Bone Specific Alkaline Phosphatase) בדם לאחר 2, 4 ו-6 חודשים.
בהשוואה ל-Raloxifene, הטיפול ב–Zoledronic Acid לווה בירידה גדולה יותר משמעותית ברמות NTx בשתן לאחר שישה ודשים (היעד העיקרי) כמו גם לאחר חודשיים וארבעה חודשים (p<0.001). בכל נקודות הזמן, הטיפול ב–Zoledronic Acid לווה גם בירידה גדולה יותר ברמות BSAP בדם (p<0.001).
מהמחקר עולה אפשרות להשפעה דיפרנציאלית של Raloxifene בנשים מעל גיל 65, בהשוואה לנשים מתחת לגיל 65. בקרב נשים מעל גיל 65 לא תועדה ירידה משמעותית ברמות NTx בשתן (המדד ששימש להערכת ספיגת עצם). עם זאת, למחקר אין עוצמה מספקת להערכת הנושא.
למרות ששני הטיפולים נסבלו היטב, תופעות לוואי היו נפוצות יותר עם טיפול ב–Zoledronic Acid, בעיקר תסמינים זמניים לאחר מתן העירוי, שהופיעו במהלך שלושת הימים הראשונים לטיפול.
החוקרים כותבים כי עם Zoledronic Acid נרשמה ירידה גדולה יותר בסמני ספיגת עצם, בהשוואה לטיפול ב-Raloxifene בנשים לאחר מנופאוזה עם מסת עצם ירודה. עם טיפול פומי, כצפוי, ההיענות ירדה במהלך המחקר, עובדה שוודאי פגעה ביעילות הטיפול. עם זאת, בנשים צעירות עם סיכון נמוך לשברים, אך סיכון מוגבר לסרטן שד, ייתכן ו-Raloxifene הינה אפשרות טיפול עדיפה.
Menopause. 2011:18:851-856
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!