מטה אנליזה חדשה המתפרסמת ב-Archives of Internal Medicine מצביעה על כך שלמרות ששימוש באספירין מפחית סיכון באוטם שריר הלב (MI) לא פטאלי, נראה כי עבור מטופלים ללא עדות קודמת למחלת לב (CVD) הטיפול המניעתי באספירין אינו מוביל להפחתה בתמותה קרדיווסקולרית או תמותה מסרטן.
החוקרים ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה בכדי להעריך את הבטיחות והיעילות של אספירין על תוצאות ווסקולריות ולא ווסקולריות במניעה ראשונית. נעשה שימוש ב-9 מחקרים רנדומליים מול פלצבו שכללו לפחות 1000 מטופלים בכל מחקר, ואשר דיווחו על תמותה קרדיווסקולרית, ותוצאות לא ווסקולריות, או תמותה.
הסיכון מול התועלת הוערך באמצעות השוואה של הפחתת סיכון ל-CVD מול עלייה בסיכון לדימומים. להלן התוצאות המרכזיות:
- לאורך תקופה ממוצעת של 6 שנים עם למעלה מ-100,000 משתתפים, הטיפול באספירין הפחית את אירועי ה-CVD ב-10% באופן מובהק סטטיסטי , עם מס’ מטופלים נדרש למניעת אירוע אחד (NNT) של 120 , כאשר הירידה ב-MI הייתה 20% ומובהקת סטטיסטית וה-NNT היה 162 .
- עם זאת כאמור לא הייתה כל הפחתה בתמותה קרדיווסקולרית, ויחס הסיכון היה 0.99 ולא מובהק סטטיסטי, וכן גם לא תמותה על רקע סרטן עם יחס סיכון של 0.93 אך לא מובהק.
- לעומת זאת הסיכון לדימומים היה 1.31 ומס’ המטופלים הנדרש לאירוע דמם אחד היה 73 .
המחברים מסכמים שהאספירין סיפק רק תועלת צנועה בהפחתת MI לא פטאלי וכלל אירועי CVD במניעה ראשונית, כשהאפקט על תמותה מסרטן לא היה מובהק. יותר מכך, בגלל שהתועלת לוותה בעלייה משמעותית ומובהקת בסיכון לאירועי דימום, נראה שיש לאתר תתי קבוצות של מטופלים ברמות סיכון גבוהות יותר שאצלם יחס התועלת / סיכון יצדיק שימוש באספירין כמניעה ראשונית.
החוקרים סבורים כי לאור המחסור במידע זה נראה שיש מקום לבצע הערכה מחודשת של ההנחיות, בעיקר במדינות שבהן נהוג להמליץ לקבוצות רחבות באוכלוסיה להשתמש באספירין כמניעה ראשונית, וזאת לאור העובדה ששיעור משמעותי מהם עלול לפתח סיבוכי דמם.
במאמר מערכת נלווה המליצו העורכים למטופלים אשר נוטלים כיום אספירין על דעת עצמם לפנות לייעוץ לרופא המטפל בכדי לבחון את התועלת מול הסיכון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!