במאמר חדש שפורסם בכתב העת Pediatrics מדווחים על שני מקרי תמותה נוספים של ילדים לאחר נטילת מינונים תואמים לגיל של קודאין בעקבות כאב לאחר ניתוח לכריתת שקדים עקב תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה. ילד נוסף פיתח דיכוי נשימתי מסכן-חיים אך החלים בהמשך.
לדברי החוקרים, משלושת המקרים עולה כי ייתכן וקודאין, וייתכן כי אופיואידים אחרים העוברים מטבוליזם במסלול CYP2D6, אינם בטוחים לשימוש בילדים לאחר כריתת שקדים עקב תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה.
קודאין הינו פרו-תרופה, התלוי במסלול CYP2D6 להמרה למורפין. ייתכן כי וריאנט של גן CYP2D6 מובילה למטבוליזם ירוד (Poor Metabolizer), מהיר (Extensive Metabolizer) או מואץ (Ultra-Rapid Metabolizer) העשויים להוביל לרמות שונות של מורפין לאחר מתן קודאין. באלו עם מטבוליזם מואץ ייתכן ורמת מורפין תהיה גבוהה ב-75% מזו הצפויה באלו עם מטבוליזם מהיר של התרופה.
במאמר שפורסם בשנת 2009 ב-New England Journal of Medicine דיווחו חוקרים על מקרה תמותה של פעוט שטופל בקודאין לאחר ניתוח כריתת שקדים עקב תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה. הילד הקטן, בדומה לשני הילדים בדיווח הנוכחי, היו כולם עם מטבוליזם מואץ מאוד של התרופה.
החוקרים מפרטים כי אחד המקרים כלל ילד בן ארבע שנים שעבר ניתוח כריתת שקדים עקב תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה והישנות דלקת שקדים בבית חולים בצפון אונטריו. לאחר שהות בת לילה אחת בבית החולים, הוא שוחרר לביתו עם טיפול בקודאין נוזלי במינון מותאם לגיל. לאחר שקיבל סך כולל של ארבע מנות קודאין, הילד הובא לבית החולים ללא סימני חיים. ריכוז המורפין בדמו לאחר המוות עמד על 17.6 נננוגרם למ”ל, גבוה משמעותית מהטווח התרפויטי של 4.5 ננוגרם למ”ל. מניתוח לאחר המוות עולה כי הסיבה לתמותה היה דלקת ריאות וסמפונות חדה ודו-צדדית, כתוצאה מרעילות מורפין וקודאין.
מקרה התמותה השני היה של ילד בן חמש שנים מארצות הברית שעבר הכנסת Myringotomy Tube דו-צדדי וכריתת שקדים עקב הישנות דלקת שקדים ונחירות. לאחר הניתוח ולילה אחד בבית החולים, הוא נשלח לביתו עם מרשם לטיפול באצטאמינופן וקודאין (12 מ”ג קודאין) כל ארבע שעות, עם סך כולל של 72 מ”ג ליום, שהוא בטווח המומלץ של 6 מ”ג לק”ג ליום. זמן קצר לאחר מכן, הילד נמצא ע”י אימו ללא רוח חיים. רמת קודאין בדמו לאחר המוות עמדה על 79 ננוגרם למ”ל (אחוזון 56 לרמה הצפויה לפי לוח הזמנים) וריכוז מורפין היה 30 ננוגרם למ”ל (אחוזון 99 לרמה הצפויה).
החוקרים כותבים כי בשני המקרים, למרות שהות בת לילה בבית החולים, חלה החמרה ניכרת בדום הנשימה של הילד. ילדים אלו טופלו במינונים מותאמים לגיל של קודאין ונטלו את הטיפול בהתאם להנחיות המקובלות. מכאן עולה כי מעקב בן לילה אחד בבית החולים אינו מזהה ביעילות את כל הילדים בסיכון מוגבר לסיבוכים נשימתיים חמורים.
מאחר שלא נערכות בדיקות לזיהוי וריאנטים של CYP2D6 באופן שגרתי לפני מתן קודאין, שליחת הילדים לביתם ללא מעקב ברור עשוי להביא להעדר התייחסות ראויה לילד בסיכון גבוה. חשוב לציין כי שני הילדים שמתו היו בעלי עודף משקל משמעותי (אחוזון 97). לאור העובדה שמורפין מתפזר מעט ברקמת שומן, המינון המבוסס על משקל הגוף הכולל ולא על מסת הגוף הרזה עשוי לתרום חלקית להצטברות מורפין.
המקרה השלישי שדווח ב-Pediatrics הינו של ילדה בת שלוש שנים מקנדה עם מטבוליזם מהיר (Extensive Metabolizer), שעברה כריתת שקדים בשל תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה ופיתח רמות גבוהות של מורפין בדמה (17 ננוגרם למ”ל) לאחר מינון כולל של קודאין של 60 מ”ג. לאחר שנמצאה מחוסרת-הכרה, היא עברה החייאה מוצלחת והחלימה באופן מלא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!