תיקון של קרע גיד אכילס במסגרת ניתוח פתוח הפחית משמעותית את הסיכון לקרע חוזר של גיד אכלס, כך עולה ממטה-אנליזה חדשה שפורסמה בכתב העת American Journal of Sports Medicine.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי לניתוח סיכונים משלו ויש לשקול טיפול לא-ניתוחי בחולים בהם מוטל עומס קל יותר על הגיד.
החוקרים מסבירים כי ישנה מחלוקת מסוימת באשר לדרך הטובה ביותר לטפל בקרע של גיד אכילס . להשוואת הגישה הניתוחית והלא-ניתוחית, החוקרים בחנו את כל המחקרים בשפה האנגלית שערכו השוואה בין תיקון פתוח ובין טיפול לא-ניתוחי. הסקירה כללה שבעה מהמחקרים הללו, עם 677 חולים.
שיעור הקרעים החוזרים עמד על 3.6% בחולים לאחר טיפול ניתוחי ו-8.8% בחולים שטופלו בגישה שמרנית. יחס הסיכויים לקרע חוזר לאחר טיפול ניתוחי עמד על 0.425.
עם זאת, 2.36% מהחולים לאחר ניתוח פיתחו זיהומים עמוקים, שלא הופיעו כלל בקבוצת החולים לאחר טיפול לא-ניתוחי.
בששת המחקרים שדיווחו על תלונות לא-קוסמטיות באזור הצלקת, שכיחות התלונות עמדה על 13.1% בקבוצת החולים לאחר ניתוח, בהשוואה לפחות מ-1% מהחולים שטופלו שמרנית.
משילוב חמשת המחקרים, שיעור ההפרעות בתחושה בעצב הסוראלי עמד על 8.76% לאחר הניתוח ועל פחות מ-1% ללא ניתוח.
זיהומים עמוקים הם סיבוך נדיר אך הרסני. גורמי סיכון כוללים גיל מעל 60, סוכרת, סטרואידים ועישון. חולים עם גורמי סיכון אלו נוטים להציב עומס גדול יותר של הגיד ויש לשקול בחום טיפול לא-ניתוחי.
לא ניתן היה להשוות את ההשפעות של טיפול ניתוחי, בהשוואה לטיפול לא-ניתוחי על חוזק הגידים, מאחר ורק ארבעה מחקרים מדדו את חזרת הכוח של הגיד לאחר ניתוח.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מחקרים בעתיד יתמקדו בהערכת הכוח של הגיד בצורה תפקודית והדירה יותר מבדיקות איזו-קינטיות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!