מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Health System Pharmacy עולה כי טיפול תוך-ורידי במגנזיום מביא לעליה מהירה וגדולה יותר בריכוז המגנזיום בדם, בהשוואה לטיפול פומי בתוספי מגנזיום.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ריכוז המגנזיום בדם לאחר טיפול תוך-ורידי , בהשוואה לטיפול פומי במגנזיום, בחולים המאושפזים עם מחלות לב וכלי דם. לשם כך, הם ערכו סקירה רטרוספקטיבית שהשוותה את סך העליה בריכוז מגנזיום לאחר טיפול תוך-ורידי (n=188) או פומי (n=164) למניעת רפרוף חדרים והפרעות קצב בחולים המאושפזים בשל הפרעות קרדיווסקולאריות חמורות.
התוצא העיקרי של המחקר היה השינוי בריכוז מגנזיום בדם מתחילת המחקר ועד 6-24 שעות לאחר השלמת טיפול במגנזיום; יעדים משניים כללו את ההשפעה על הליקוי הכלייתי, טיפול תרופתי נלווה ומשתנים קליניים אחרים המשפיעים על השינוי בריכוז מגנזיום בדם.
מהתוצאות עולה כי למרות שחלה עליה עקבית בריכוז המגנזיום בדם עם טיפול פומי,טיפול תוך-ורידי הביא לעליה גדולה ומהירה יותר בערכי הבסיס. היקף השינוי בריכוז מגנזיום בדם הושפע משמעותית ממועד מדידת ריכוז המגנזיום לאחר מתן הטיפול, מהתפקוד הכלייתי ומטיפול תוך-ורידי נלווה במשתני לולאה.
מהשוואת טיפול במגנזיום עולה כי טיפול תוך-ורידי ב-Magnesium Sulfate במינון 2 גרם לוותה בשינוי גדול יותר בריכוז המגנזיום בדם, בהשוואה לטיפול פומי ב-Magnesium Oxide במינון 800, 1200 או 1600 מ”ג ליום, כאשר ערכי הבסיס של ריכוז מגנזיום בדם עמדו על 1.4-1.8 מ”ג לד”ל. עם ערכי מגנזיום של 1.4-1.8 מ”ג לד”ל בתחילת המחקר, טיפול פומי במגנזיום הביא לחציון עליה עקבי של 0.1 מ”ג לד”ל בריכוז מגנזיום. השינוי במספר פעילויות המעיים לא היה שונה משמעותית בין שני סוגי הטיפולים.
Am J Health Syst Pharm. 2012;69(14):1212-1217
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!