לראשונה מחקר חדש הדגים תוצאות מבטיחות לטיפול בגירוי מוחי עמוק (Deep Brain Stimulation) בחולים עם אנורקסיה נרבוזה חמורה ועמידה לטיפול. ממצאי המחקר פורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת Lancet.

התוצא העיקרי של מחקר הפיילוט היה הערכת הבטיחות של גירוי מוחי עמוק באוכלוסיית חולים זו. עם זאת, מבין שישה חולים שנכללו במחקר, במחצית חל שיפור במצב הרוח ובמדד מסת הגוף לאחר הפרוצדורה.

החוקרים מאמינים כי הממצאים מציעים תקווה לחולים עם הצורות החמורות ביותר של אנורקסיה נרבוזה, העמידה לטיפול וכרוכה בשיעורי תמותה משמעותיים.

להערכת הבטיחות של גירוי מוחי עמוק בהשפעה על המעגלים הלימביים ובחינת ההשפעה האפשרית על התוצאות הקליניות, החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי בשלב 1 להערכת גירוי מוחי עמוק בשישה חולים עם אנורקסיה נרבוזה כרונית, חמורה, עמידה לטיפול.

כל המשתתפים במחקר היו נשים, בגילאי 24-57 שנים. משך המחלה הממוצע היה 18 שנים. חמש נשים אושפזו מספר פעמים לבית החולים במטרה לייצב את מצבן וארבע אושפזו למעלה מעשר פעמים. מדד מסת הגוף הממוצע של המשתתפות במחקר עמד על 13.7.

המשתתפות עברו בתחילת המחקר הערכה של הפרעות דיכאון, חרדה והפרעות אכילה באמצעות מדד Hamilton Rating Scale for Depression, מדד Beck Depression Inventory, מדד Beck Anxiety Inventory, מדד Yale-Brown Obsessive Compulsive Scale, מדד Yale-Brown-Cornell Eating Disorder Scale בנשים והערכה של איכות החיים. בנוסף, החוקרים תיעדו את מדד מסת הגוף לפני ההתערבות בכל החולות.

החוקרים התבססו על בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית לזיהוי אזור ה-Subcallosal Cingulate, שהיה אתר המטרה שנבחר לפרוצדורה. הם מציינים כי גירוי מוחי עמוק לאזור זה הביא בעבר לשיפור בתסמינים בחולים עם דיכאון עמיד לטיפול ולנסיגה בהפרעות מטבוליות מוחיות במעגלים לימביים.

הפרוצדורה בוצעה תחת הרדמה מקומית; 10 ימים לאחר הניתוח, החולות שבו לבית החולים להפעלת ההתקן. הערכות פסיכומטוריות נערכו לאחר חודש, שלושה חודשים וחצי שנה. כמו כן, החוקרים עקבו אחר המשקל ומדד מסת הגוף לאחר 2, 3, 6 ו-9 חודשים מהפעלת ההתקן.

החולות עברו בדיקות הדמיה לפני הניתוח באמצעות בדיקת PET ושוב שישה חודשים לאחר טיפול רציף בגירוי מוחי עמוק.

מאחר ומדובר במחקר פיילוט, התוצא העיקרי התמקד בבטיחות הטיפול וכלל תופעות לוואי על-רקע הניתוח ותופעות הקשורות בגירוי האקוטי והכרוני. תוצאים משניים נגעו למשקל הגוף, מצב הרוח וחרדה.

החוקרים מדווחים כי בסה”כ הניתוח נסבל היטב, עם סיבוך חמור אחד בלבד פרכוס שאירע שבועיים לאחר הניתוח הראשוני, כאשר נקבע כי מדובר בתוצאה של הפרעה מטבולית על-רקע אנורקסיה נרבוזה. הוחלט על הפסקת הגירוי המוחי בחולה זה, עם הפעלה מחדש לאחר שבוע, ללא אירועים נוספים במהלך המעקב.

בשבועות שלפני הניתוח, חמש מבין שש הנשים טופלו במסגרת אשפוז, מה שהביא לעליה מסוימת במשקל הגוף. כתוצאה מכך, מדדי מסת הגוף עמדו על 16.1, בממוצע, ערך גבוה משמעותית מהערכים האופייניים לחולות אלו.

חודשיים לאחר הניתוח, בכל הנשים נרשמה ירידה במשקל, עם חזרה למשקל הבסיסי, ממצא שעלה בקנה אחד עם ציפיות החוקרים. עם זאת, שלושה חודשים לאחר הטיפול הדפוס החל להשתנות, כאשר חמש מבין שש הנשים התייצבו או אף עלו במשקל. לאחר תשעה חודשים, שלוש חולות שמרו על משקל גבוה יותר מהמשקל בתחילת הטיפול; זו הייתה התקופה הארוכה ביותר בה נשמרה עליה במשקל הגוף בנשים אלו מתחילת המחקר.

לאחר תשעה חודשי מעקב, מדד מסת הגוף של שלוש החולות האחרות נותרו כמעט ללא שינוי מתחילת המחקר, מכאן עלה כי לגירוי מוחי עמוק אין השפעה ברורה, חיובית או שלילית, על משקל הגוף בנשים אלו.

בנוסף, גירוי מוחי עמוק לווה בשיפור במצב הרוח, חרדה, בקרת מצב הרוח והתנהגות כפייתית-טורדנית על-רקע אנורקסיה נרבוזה בארבע נשים ושיפור איכות החיים בשלוש נשים, לאחר שישה חודשי טיפול.

בדיקות ההדמיה שנערכו בתחילת המחקר ולאחר שישה חודשים הראו כי ההשפעות הקליניות הללו לוו בשינויים במטבוליזם של סוכר במוח, שעלו בקנה אחד עם הנסיגה באבנורמליות שתועדה באזורים השונים במוח.

Lancet. Published online March 6, 2013

לידיעה במדסקייפ