במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Lipidology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בסטטינים מלווה בהפרשה חריגה של אלבומין בשתן.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים רמזו לאפשרות כי טיפול בסטטינים עשוי להפריע לספיגה החוזרת של אלבומין בצינוריות הכליה, כך שיביא להגדלת הפרשת אלבומין בשתן. לאור זאת, החוקרים ערכו מחקר חתך תצפיתי, לתיאור חולים שהיו במעקב רופא המשפחה.
מהתוצאות עולה כי שכיחות מיקרואלבומינוריה עמדה על 6.9% באלו שלא נטלו טיפול בסטטינים, בהשוואה ל-15.0% באלו שנטלו טיפול בסטטינים (p=0.001), עם יחס סיכויים של 2.59 (ללא טיפול בסטטינים, 0.62, לעומת 1.48 עם טיפול בסטטינים, P=0.002). בהשוואה בין חולים שטופלו ב-Atorvastatin ו-Simvastatin (מספר החולים שנטלו תכשירים אחרים היה קטן מדי להשוואה): ב-27.1% מהמטופלים ב-Atorvastatin אובחנה מיקרואלבומינוריה, בהשוואה ל-12.3% מהמטופלים ב-Simvastatin (p=0.012), עם יחס סיכויים של 0.38 (0.60 עם Simvastatin לעומת 1.59 עם Atorvastatin, p=0.022).
מניתוח סטטיסטי עלה קשר בלתי תלוי בין טיפול בסטטינים ובין מיקרואלבומינוריה בחולי סוכרת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהתוצאות עולה כי טיפול בסטטינים מלווה בהפרשה אבנורמלית של אלבומין בשתן.
Clin Lipidology. 2013;8(2):257-262
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!