הפער בתוחלת החיים בין חולים פסיכיאטריים ובין האוכלוסייה הכללית הולך וגדל, כאשר נראה כי האשם בכך הוא המצב הבריאותי הירוד של החולים הללו, ולא מעשי אובדנות, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת BMJ.
החוקרים מאוסטרליה מצאו כי הפער בתוחלת החיים בין גברים באזור גיאוגרפי מסוים באוסטרליה גדל מ-13.5 שנים בשנת 1985 ל-15.9 שנים בשנת 2005 בחולים עם כלל ההפרעות הפסיכיאטריות. בנשים, הפער גדל מ-10.4 שנים בשנת 1985 ל-12 שנים בשנת 2005.
עיקר העליה בתמותה יוחס למצב הבריאותי, דוגמת מחלות לב וכלי דם, מחלות נשימה ומחלות ממאירות. לממצאי המחקר חשיבות רבה מאחר ומדגימים כי התוצאות בחולים עם מחלות פסיכיאטריות מצויות במגמת הרעה משנות התשעים של המאה הקודמת, זאת למרות הבנה טובה יותר של ההשפעה של מחלות אלו.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים ממאגרי חולים בשנים 1985-2005, להערכת הפער בתוחלת החיים. הם גם חישבו את התרומה של גורמים מג’וריים לתמותה, כולל מחלות ממאירות, מחלות לב, מחלות נשימה וגורמי תמותה לא-טבעיים.
החוקרים יצרו קשר עם כ-292,000 מטופלים בשירותי בריאות הנפש במערב אוסטרליה בין השנים 1983-2007, מתוכם כ-47,000 הלכו לעולמם במהלך תקופת זמן זו.
באוכלוסייה הכללית, תוחלת החיים של גברים עלתה מ-73.1 שנים בשנת 1985 ל-79.1 שנים בשנת 2005. תוחלת החיים בנשים באוכלוסיה הכללית עלתה מ-79.3 שנים ל-83.9 שנים במהלך אותו פרק זמן.
בקרב חולים עם הפרעות פסיכיאטריות, בגברים ונשים עם הפרעות שימוש באלכוהול או סמים נרשמה תוחלת החיים הנמוכה ביותר בשנת 1985, והפער עלה על 20 שנים בכל נקודות הזמן. עם זאת, העליה הגדולה ביותר בפער בתוחלת החיים זוהה בחולים עם פסיכוזה אפקטיבית ופסיכוזות אחרות.
הפער בתוחלת החיים של גברים עם הפרעה פסיכיאטרית זו גדל מ-14.8 שנים בשנת 1985 לכ-22 שנים בשנת 2005. הפער בתוחלת החיים בנשים עם אותה הפרעה גדל מ-14.1 שנים בשנת 1985 לכ-22 שנים בשנת 2005.
ממצאים אלו מדגימים את ההשפעה המשמעותית של מחלות פסיכיאטריות על תוחלת החיים במערב אוסטרליה. כאשר מרבית העליה בשיעורי התמותה נובעת מהבריאות הגופנית, החוקרים ממליצים להשקיע מאמצים לשיפור הבריאות הגופנית להפחתת שיעורי התמותה של חולים עם הפרעות פסיכיאטריות.
BMJ. Published online May 21, 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!