ע”פ אנליזה חדשה המתפרסמת ב-Circ Cardiovasc Qual Outcomes מטופלים שהשתתפו במחקר ה-COURAGE (מטופלים שסבלו מתעוקה יציבה) אשר עברו מטיפול תרופתי אופטימלי (OMT) לרהוסקולריזציה בתוך שנה מהרנדומיזציה נטו להיות בסיכון גבוה יותר לסבול מתעוקה חמורה בעלת השפעה על איכות החיים ולהיות פחות שבעי רצון מהטיפול שקיבלו וממערכת הבריאות בהשוואה לאלה שעברו מלכתחילה רהוסקולריזציה.
המחברים מדגישים כי המעבר מ-OPT לרהוסקולריזציה כלילית לא היה קשור עם סיכון מוגבר למוות או אוטם שריר הלב (MI) בהשוואה למטופלים שביצעו רהוסקולריצזיה בתחילת המחקר, למרות שהתעוקה ואיכות החיים היו בדר”כ גרועים יותר (ואף החמירו) בקבוצת ה-OMT בשנה הראשונה למחקר.
בכתבה ב-The Heart מתוארת המחלוקת והביקורת שהופנתה למחקר זה, בחלקו גם בשל האפשרות לבצע מעבר מקבוצת ה-OMT לקבוצת ההתערבות.
המחברים מציינים כי בסה”כ 16% מהמטופלים שהוקצו רנדומלית לקבוצת ה-OMT עברו במהלך השנה הראשונה לטיפול ברהוסקולריצזיה, כש-90% מהם עברו צינתור ו-10% ניתוח מעקפים.
הערת המערכת: כזכור, תוצאות מחקר ה-COURAGE שלכאורה הצביע על כך שטיפול תרופתי אופטימלי אינו נופל מטיפול התערבותי נמצאים זמן רב במחלוקת. עוד ב-2007 דיווחנו על מאמר הדיעה שלהלן אשר מצא פגמים רבים במחקר והגיע למסקנה הפוכה…כלומר שההתערבות במטופלי ה-COURAGE העניקה תוצאות עדיפות על פני ה-OMT , וזאת בניגוד למאמר אחר המוזכר באותה סקירה שהגיעה למסקנה שה-OMT היא חלופה סבירה ומתאימה לחולים אלה.. עושה רושם שעד שלא ייעשה מחקר התערבותי רחב היקף חדש שישווה בין החלופות הויכוח יישאר..
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!