במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים כי בחולים עם סוכרת מסוג 2, טיפול בהתקני ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator), בין אם נעשה באופן הולם ובין אם לאו, מלווה בשיעורי תמותה מוגברים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הקשר בין סוכרת והסיכון לטיפול הולם או לא-הולם בחולים עם התקני ICD וטיפול לרה-סינכרוניזציה לא נבחן באופן מעמיק. ההשפעה של תכנות חדשני של התקני ICD על מתן טיפול בחולים אלו אינה-ידועה.
במחקר MADIT-RIT חולקו באקראי חולים עם התוויה להשתלת ICD במסגרת מניעה ראשונית , עם שלושה סוגי תכנות של ההתקן: תכנות קונבנציונאלי עם טווח VT של 170-199 פעימות לדקה (A), קביעת רמת סף בקצב גבוה עם טווח VT של 200 פעימות לדקה, או יותר (B), או השהיית הטיפול ל-60 שניות (C). יעדי סיום של טיפול לא-הולם, טיפול הולם ושיעורי התמותה נבחנו ב-485 חולי סוכרת ו-998 חולים ללא סוכרת.
תכנות חדשני של התקני ICD הביא להפחתת שיעורי טיפול לא-הולם בהתקנים אלו, ללא תלות בסוכרת, למרות שזוהתה מגמה לפיה ההשפעה בולטת יותר בחולים ללא סוכרת. סוכרת לוותה בסיכון מופחת לטיפול לא-הולם (יחס סיכון של 0.54, P=0.002) וסיכון מוגבר לטיפול הולם (יחס סיכון של 1.58, p=0.003). בחולי סוכרת זוהה סיכון מוגבר משמעותית לתמותה באלו שקיבלו טיפול לא-הולם (יחס סיכון של 4.17, p=0.005) וטיפול הולם (יחס סיכון של 2.49, p=0.037).
החוקרים כותבים כי קביעת סף גבוה או דחיית תכנות ICD לוותה בירידה בשיעורי טיפול לא-הולם בהתקני ICD בחולים עם וללא סוכרת. סוכרת לוותה בסיכון מופחת לטיפול לא-הולם, אך בסיכון מוגבר לטיפול הולם. טיפול הולם לא-הולם בהתקני ICD לווה בעליה בשיעורי התמותה בחולי סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!