התחלת טיפול בנוגדי-דיכאון במינונים גבוהים מהרגיל בילדים ומבוגרים צעירים מלווה בעליה בשיעורי פגיעה עצמית מכוונת, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת JAMA Internal Medicine.
מטה-אנליזה מקיפה של מחקרים אקראיים הצביעה על הכפלת הסיכון להתנהגות אובדנית בילדים ומבוגרים צעירים שחולקו באקראי לטיפול בנוגדי-דיכאון, בהשוואה לאלו שחולקו באקראי לטיפול דמה. הסיכון על-רקע הטיפול התרופתי לא היה מוגבר במבוגרים מעל גיל 24 שנים. החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, לא נערכו עד כה מחקרים להערכת הסיכון להתנהגות אובדנית לפי מינון הטיפול בנוגדי-דיכאון, ואם כן, אם הסיכון תלוי בגיל החולים ולכן במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו להעריך את הסיכון לפגיעה עצמית מכוונת, בהתאם למינון הטיפול בנוגדי דיכאון ולפי קבוצות גיל.
החוקרים התבססו על נתונים מבוססי-אוכלוסייה, שכללו מידע אודות כ-162,600 תושבים בארצות הברית עם דיכאון, בגילאי 10-64 שנים, שהחלו בטיפול בנוגדי-דיכאון ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) במינון סטנדרטי או במינון גבוה מהמקובל, בתקופה שבין 1 בינואר, 1998, ועד 31 בדצמבר, 2010.
התוצא העיקרי של המחקר היה הערכת שיעורי הפגיעה העצמית המכוונת.
שיעורי פגיעה עצמית מכוונת בקרב ילדים ומבוגרים מתחת לגיל 24 שנים שהחלו טיפול במינון-גבוה היו גבוהים כפליים, בהשוואה לשיעורי שתוארו במטופלים תואמים שהחלו בטיפול במינון סטנדרטי (יחס סיכון של 2.2), עליה מקבילה לאירוע נוסף לכל 150 חולים אלו שטופלו במינון גבוה (במקום מינון סטנדרטי). באשר למבוגרים בגילאי 25-64 שנים, הסיכון האבסולוטי להתנהגות אובדנית היה הרבה יותר נמוך.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בילדים ומבוגרים צעירים, התחלת טיפול בנוגדי-דיכאון במינון גבוה, במקום במינון סטנדרטי, מביאה לעליה בסיכון לפגיעה עצמית מכוונת. לאור מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה וקבעה כי התועלת של נוגדי-דיכאון בצעירים היא מתונה, ועדויות נפרדות לפיהן מינון נוגדי-דיכאון לרוב אינו קשור לתועלת התרפויטית, ממצאי המחקר מספקים לרופאים המטפלים תמריץ נוסף להימנע מהתחלת טיפול תרופתי במינונים גבוהים ולעקוב מקרוב אחר חולים המתחילים בטיפול בנוגדי-דיכאון, בעיקר צעירים, למשך מספר חודשים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!