יעל  גרמן, שרת הבריאות: “הנתונים שבידינו מלמדים כי אובדנות אינה גזירה משמיים, ועלינו כחברה מוטלת החובה להציל חיים. מקרי האובדנות בקרב העולים החדשים מרוסיה ומאתיופיה גבוהים באופן משמעותי מנתוני ילידי הארץ, ובכל מקרה אחוז מקרי האובדנות בקרב העולים החדשים יורד עם השנים בעקבות היקלטות בארץ, צמצום מצבי מצוקה והתגברות תחושת שייכות לחברה ולמדינה. הירידה הזו היא מקרה בוחן, שמוכיח לנו כי במקרים רבים הנטייה לאובדנות נובעת ממצוקות זמניות וארעיות. הנתונים הללו גם מחזקים שבעתיים את תפקידנו החברתי והמוסרי להתמודד עם התופעה ולצמצמה. עם זאת, חרף המספרים המצערים, נמנענו כחברה לאורך השנים מלדבר על תופעת האובדנות ולטפל בה”.

לדבריה: “במסגרת המהפכות שעוברת החברה הישראלית של ניפוץ סטיגמות, הגיעה העת להעלות את המודעות לאובדנות, לנתץ את הסטיגמה שדבקה בנושא ולסייע למשפחות, ודאי לא לנדות אותן כפי שקרה. משרד הבריאות מקדם בחודשים האחרונים, יד ביד עם משרדי הרווחה, החינוך, העליה והקליטה, האזרחים הוותיקים ומשרד ראש הממשלה, את התוכנית הלאומית למניעת אובדנות’. צריך לדבר בקול רם על הנושא, להעלות מודעות ולתת תמיכה למי שבמצוקה”.

במסגרת ‘התכנית הלאומית למניעת אובדנות’, שמתוקצבת בכ- 55 מיליון שקל ל- 3 השנים הקרובות, התמנתה הגב’ שוש הרץ למנהלת היחידה לטיפול בנושא במשרד הבריאות; הוקמה מועצה לאומית למניעת אובדנות’, בראשות פרופ. גיל זלצמן, המורכבת מכ- 40 נציגי משרדים, קופ”ח, רשויות, אקדמיה, מחקר, עמותות ועוד’; הופעלה התוכנית הלאומית ב- 10 יישובים ראשונים  (ראשל”צ, מודיעין-מכבים-רעות, יבנה, נס ציונה, רחובות, לוד, רמלה, אשדוד, מועצה אזורית באר יעקב,

מועצה אזורית גזר); הוכשרו 28 אנשי מקצוע שיבצעו הכשרות של “שומרי סף” במספר שפות, עבור מגזרים וקבוצות סיכון שונות; ונעשו עוד פעולות רבות בשטח, בתחומי חקיקה, תקינה, הסברה והקניית כלים בפועל לגורמים מטפלים ואחרים.

ולנתוני האובדנות:

בשנת 2011, נרשמו 409 התאבדויות בישראל.  בהשוואה ל- 480 בשנה הקודמת ו- 425 בשנת 2005.

התאבדות הינה סיבת המוות השנייה לבנים בגיל 15-24 והסיבה השלישית לבנות בגיל 15-24 ולגברים בגיל 25-44.

בשנת 2011, נרשמו 392 התאבדויות בקרב יהודים ואחרים ו- 17 בקרב ערבים.

הפרסום “אובדנות בישראל” מציג מגמות על התאבדויות עד לשנת 2011 וניסיונות התאבדות עד לשנת 2012. המידע על התאבדויות מבוסס על קובץ סיבות מוות המתעדכן בלמ”ס, בהתאם להודעת הפטירה שרשם הרופא שקבע את המוות ועדכונים ממקורות נוספים. המידע על ניסיונות התאבדות מבוסס על מקרים שהגיעו למחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים הכלליים. הפרסום הוכן באגף המידע במשרד הבריאות כהמשך לסדרת הפרסומים בנושא אובדנות.

התאבדויות

בישראל, התאבדות מהווה כאחוז מכלל הפטירות של גילאי 15 ומעלה (1.8% לזכרים ו-0.4% לנקבות). התאבדות הינה סיבת המוות השנייה לבנים בגיל 15-24 והסיבה השלישית לבנות בגיל 15-24 ולגברים בגיל 25-44.

שיעור ההתאבדות המתוקנן לגיל נמוך בישראל בהשוואה ל- 31 מדינות באירופה. שיעור התאבדות צעירים בגיל 15-29 בישראל נמוך בקרב נקבות בהשוואה למרבית מדינות אירופה, ואילו בקרב זכרים השיעור דומה לממוצע מדינות ה- EU.

בשנת 2011, נרשמו 409 התאבדויות בהשוואה ל- 480 בשנה הקודמת ו- 425 בשנת 2005. שיעור ההתאבדות בשנים 2009-2011 נמוך בהשוואה לשנים 2003-2005, אך גבוה יותר מהשיעור בשנים 2006-2008 ברוב קבוצות הגיל.  בשנת 2011 נרשמו 7.3 התאבדויות ל- 100,000 בני 15 ומעלה בהשוואה ל- 6.7 ב- 2008, 8.5 בשנת 2005 ו- 8.8 בשנת 2000. שיעור ההתאבדות עולה עם הגיל, בגיל 75 ומעלה השיעור גבוה יחסית לשיעור עד גיל 45.

שיעור ההתאבדות בקרב בנים בגיל 15-24 במגמת ירידה משנת 2001, לאחר עליה עד תחילת שנות האלפיים ושיעור יציב עד מחצית שנות האלפיים. בקרב בנות, השיעור יציב יחסית ממחצית שנות התשעים.

קבוצת אוכלוסייה: בשנת 2011, נרשמו 392 התאבדויות בקרב יהודים ואחרים ו- 17 בקרב ערבים בהשוואה ל- 329 ו- 38, בהתאמה, בשנת 2006. שיעור ההתאבדות בקרב ערבים נמוך בהשוואה ליהודים ואחרים, אך בקרב בני נוער ההבדל קטן יחסית. מתחילת שנות האלפיים נרשמה מגמת עליה בשיעור ההתאבדויות של צעירים ערבים בגיל 15-24 בהשוואה לירידה אצל יהודים ואחרים. יחס השיעורים יהודים ואחרים/ערבים בגיל 15-24 מצטמצם עם השנים, 1.6 בממוצע השנים 2009-2011 לעומת 1.9 בשנים 2002-2004. בקרב ערבים, כשליש ההתאבדויות היו של צעירים בגיל 15-24 בהשוואה לכשישית בקרב יהודים ואחרים.

עולים: שיעור ההתאבדות בקרב עולים גבוה בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות. מתחילת שנות האלפיים, שליש מההתאבדויות בישראל היו של עולים, רבע של עולי בריה”מ לשעבר שעלו מ-1990 ו- 3%-8% של עולי אתיופיה שעלו משנת 1980.

בשנת 2011 נרשמו 121 התאבדויות של עולים בגיל 15 ומעלה, 91 עולי בריה”מ לשעבר ו- 16 עולי אתיופיה. שיעור ההתאבדות של גברים צעירים עולי אתיופיה גבוה בהשוואה ליהודים ואחרים ללא עולים ובהשוואה לעולים מבריה”מ לשעבר. בממוצע השנים 2009-2011 יחס השיעורים בהשוואה ליהודים ואחרים ללא עולים היה גבוה פי 6.8 בגיל 15-24 ופי 5.5 בגיל 25-44 ובהשוואה לעולי ברה”מ לשעבר פי 2.8 ו2.3, בהתאמה.

שיעור ההתאבדות בקרב ילידי בריה”מ לשעבר שעלו מ- 1990 במגמת ירידה מתחילת שנות האלפיים. השיעור המתוקנן לגיל נע בין 10.5-13.6 ל- 100,000 נפש. השיעור המתוקנן לגיל לגברים גבוה לעומת יהודים ואחרים ללא עולים פי 1.6-2.1 מתחילת שנות האלפיים. שיעור ההתאבדות של עולי בריה”מ לשעבר גבוה בהשוואה ליהודים ואחרים ללא עולים בכל קבוצות הגיל ובשנים 2009-2011יחס השיעורים לגברים היה 2.4 בגיל 15-24, 2.3 בגיל 25-44, 1.3 בגיל 45-64 ו-1.4 בגיל 65 ומעלה.

השיעור המתוקנן לגיל ליהודים ואחרים ללא עולים יציב מאמצע שנות התשעים, אך ממחצית שנות האלפיים יש מגמת ירידה, בעיקר בקרב בנים בגיל 15-24 וגברים ונשים בגיל 75 ומעלה.

מצב משפחתי: שיעור ההתאבדות של נשואים בגיל 25-64 נמוך בהשוואה ללא נשואים. בשנים 2009-2011, השיעור בקרב גרושים בגיל 25-44 היה גבוה בהשוואה לנשואים ולרווקים, לגברים פי 8.2 ו- 1.9, בהתאמה, ולנשים פי 5.6 ו- 0.9, בהתאמה.

אזור גיאוגרפי: שיעור ההתאבדויות המתוקנן לגיל ליהודים ואחרים גבוה במחוז חיפה ונמוך במחוז ירושלים ויו”ש. שיעור גבוה נרשם בנפות יזרעאל (11.0 ל- 100,000 נפש), באר שבע (10.0), תל אביב (9.7) וחדרה (9.5) בשנים 2009-2011. שיעור ההתאבדות בקרב יהודים ואחרים במחוזות המרכז וחיפה ירד בשנים 2009-2011 בהשוואה לשנים
2004-2006, לעומת עליה בשאר המחוזות בין שתי התקופות.

אופן ביצוע: בשנים 2009-2011, מחצית (56%) התאבדויות הגברים נעשו בתליה או בחנק, 13% עם נשק לסוגיו ו- 11% בקפיצה מגבוה. בקרב נשים שכיחות השיטות שונה, 37% בתליה או בחנק, 23% קפיצה מגבוה, 9% הרעלה ו- 6% באמצעות נשק לסוגיו. שיעור ההתאבדות באמצעות נשק לסוגיו אצל גברים במגמת ירידה ממחצית שנות האלפיים, במיוחד בגיל 15-24 ובגיל 65 ומעלה. שיטת ההתאבדות השכיחה אצל בנים בגיל 15-24 היתה מתחילת שנות התשעים נשק לסוגיו, אך משנת 2006 חנק  שכיח יותר.

ניסיונות התאבדויות

מספר ניסיונות ההתאבדות מבוסס על מקרים שהגיעו לטיפול במחלקה לרפואה דחופה בבתי החולים לאשפוז כללי לאחר ניסיון התאבדות, בהתאם לרישום סיבת הכניסה או האבחנה במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים. בשנת 2012 נרשמו 6,159 ניסיונות במחלקה לרפואה דחופה בהשוואה ל- 4988 בשנת 2005. בשנים 2004-2012 היו כ-5,300 ניסיונות בשנה.

שיעור ניסיונות ההתאבדות המתוקנן לגיל בשנת 2012 היה 97 ל- 100,000 בני 10 ומעלה,  עליה בהשוואה לשיעור יציב יחסית ממחצית שנות האלפיים. השיעור גבוה פי 1.3-1.5 בקרב נשים בהשוואה לגברים.

ניסיונות ההתאבדות של בני הנוער עד גיל 24 מהווים כמחצית מניסיונות הנשים וכשתי חמישיות מניסיונות הגברים, אחוז יציב יחסית בעשור האחרון. שיעור הניסיונות בקרב בני נוער גבוה לבנות בהשוואה לבנים. השיא בשיעור ניסיונות ההתאבדות נרשם לבנות ולבנים בגיל 19, 346 ו- 329, בהתאמה, ל- 100,000 בשנים 2010-2012. מגיל 35 לא נמצא הבדל משמעותי בין המינים בניסיונות ההתאבדות.

קבוצות אוכלוסייה: שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ערבים במגמת עליה, השיעור המתוקנן לגיל לגברים עלה מ- 53.4 ל- 100,000 בשנים 2004-2006 ל- 66.8 בשנים 2010-2012, ובקרב נשים מ- 79.8 ל- 116.3, בהתאמה. מגמת עליה נרשמה בקרב גברים ונשים בכל קבוצות הגיל ובמיוחד בקרב צעירים, השיעור בגיל 15-24 עלה בקרב בנים מ- 96.5 ל- 127.0 ובקרב בנות מ- 201.1 ל- 282.0, בהתאמה. השיעור בקרב יהודים ואחרים יציב יחסית ממחצית שנות האלפיים, בעיקר נרשמה עליה בקרב בנים בגיל 15-24.

השיעור ליהודים ואחרים גבוה בהשוואה לערבים, אך הפער הצטמצם במשך השנים, בקרב גברים יחס השיעורים לשיעור המתוקנן לגיל ירד מ- 1.4 בשנים 2004-2006 ל- 1.2 בשנים 2010-2012 ובגיל 15-24 יציב בין 1.1-1.2. בקרב נשים, שיעור ניסיונות ההתאבדות של יהודים ואחרים היה גבוה בהשוואה לשיעור באוכלוסייה הערבית, אך בשנים האחרונות חל היפוך והשיעור גבוה יותר בקרב ערביות. בקרב נשים, יחס השיעורים לשיעור המתוקנן ירד מ- 1.4 בשנים 2004-2006 ל- 0.9 בשנים 2010-2012 ובקרב צעירות יחס השיעורים בגיל 15-24 ירד מ- 1.1 בשנים 2004-2006 ל- 0.8 בשנים 2010-2012 ובגיל 24-44 יחס השיעורים ירד מ- 1.0 ל- 0.7, בהתאמה. בגיל 45 ומעלה  שיעור ניסיונות ההתאבדות גבוה הרבה יותר בקרב יהודיות ואחרות.