מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך כנס מדעי מטעם ה-American Urogynecologic Society ו-International Urogynecological Association, עולה כי שלוש שנים לאחר ניתוח בריאטרי חל שיפור דרמטי בתסמיני אי-נקיטת שתן בנשים עם השמנת-יתר חמורה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מרבית הנשים עם אי-נקיטת שתן סובלות מעודף משקל ובנשים הסובלות מהשמנת-יתר עליה של פי ארבע בסיכון לאי-נקיטת שתן. שיעורי אי-נקיטת שתן חמורה עולה עם העליה בשכיחות השמנת-יתר.
במחקר הנוכחי נכללו 1,565 נשים ממחקר אורכי גדול של מטופלים לאחר ניתוח בריאטרי, כ-7% עברו ניתוח קודם בשל אי-נקיטת שתן ו-8% קיבלו טיפול תרופתי להפרעה זו.
גיל הנשים הממוצע עמד על 46 שנים, עם ממוצע מדד גוף של 46 ק”ג למטר בריבוע; עדות להשמנת-יתר חמורה. המשתתפים במחקר השלימו שאלונים עצמיים לפני הניתוח, 22% מהנשים דיווחו על אירועי אי-נקיטת שתן בכל שבוע במהלך שלושת החודשים האחרונים, ו-27% דיווחו על אירועים יומיים.
מרבית הנשים עברו ניתוח מעקף קיבה או ניתוח טבעת מתכווננת, כאשר לאחר הניתוח הבריאטרי נרשמה ירידה של 30% במשקל הגוף לאחר שנה ולאחר שנתיים וירידה של 29% לאחר שלוש שנים.
לאחר שנה אחת, מספר אירועי אי-נקיטת שתן ירד בממוצע מ-11 אירועים בשבוע ל-3 אירועים בשבוע. שיעור זה עלה ל-4 אירועים לאחר שנתיים, אך נותר דומה לאחר שלוש שנים. הירידה מתחילת המחקר הייתה מובהקת סטטיסטית בכל נקודות הזמן . מגמה דומה תועדה עם אי-נקיטת שתן עקב דחק ודחיפות, והייתה גם כן מובהקת סטטיסטית.
הפוגה, שתוארה כאירוע אי-נקיטת שתן בתדירות נמוכה מפעם בשבוע, תוארה -67% מהנשים לאחר שנה אחת, 60% מהנשים לאחר שנתיים ו-59% מהנשים לאחר שלוש שנים. שיעורי ההפוגה היו מעט גבוהים יותר עם אירועי אי-נקיטת שתן על-רקע דחק בהשוואה לאי-נקיטת עקב דחיפות. הפוגה מלאה (ללא אירועים במהלך המעקב) תועדה ב-29%, 27% ו-27% מהנשים, בהתאמה, לאחר שנה, שנתיים ושלוש שנים.
כל ירידה של 5% במשקל הגוף מתחילת המחקר הובילה לעליה של כ-30% בסיכוי לשיפור באי-נקיטת שתן. מאחר ובנשים אלו תועדה ירידה בהיקף גדול יותר פי שש, הסיכוי לשיפור היה גבוה יותר פי שמונה.
בנשים מבוגרות תועד סיכוי נמוך יותר לשיפור לאחר ניתוח, עם יחס סיכויים של 0.76 עם כל עשור נוסף.
מתוך הכנס השנתי מטעם AUGS ו-IUGA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!