החלפת מסתם אורטלי בצינתור (TAVR) משיגה הישרדות טובה יותר במטופלים לא נתיחים ואף קשורה לתפקוד גופני טוב יותר במטופלים עם הצרות חמורה של מסתם אורטלי (AS) וזאת לאחר מעקב של 3 שנים.
ברקע מציינים החוקרים כי תוצאות ארוכות טווח של TAVR במטופלים לא נתיחים עם AS חמור היו עד כה לא ידועות. באנליזה זו עקבו החוקרים אחר 358 מטופלים שהשתתפו במחקר ה-PARTNER שהוקצו אקראית ל-TAVR או לטיפול סטנדרטי. באנליזה זו מדווחים החוקרים על התוצאות לאחר 3 שנות מעקב במטופלים אלה ושאר המטופלים הלא נתיחים במחקר.
שיעורי התמותה התלת שנתי בקבוצות ה-TAVR והקבוצה הסטנדרטית היו 54.1% ו-80.9% בהתאמה, כאשר ההבדלים היו מובהקים סטטיסטית, והסיכון היחסי היה 0.53 (בטווח 0.41-0.68) ומובהק סטטיסטי.
בקבוצת השורדים היה שיפור מובהק גם בחומרת אי הספיקה לפי דרגות ה- NYHA במהלך 3 שנות המעקב. שיעור האירועים המצטבר של שבץ לאחר 3 שנים היה 15.7% במטופלי ה-TAVR לעומת 5.5% בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, סיכון יחסי של פי 2.81 (ברווח בר סמך 1.26-6.26, p=0.012) . עם זאת, יעד המחקר המשולב של מוות או שבץ היה נמוך יותר באופן מובהק לאחר TAVR בהשוואה לקבוצה הסטנדרטית: 57.4% לעומת 80.9% , p<0.001 , עם סיכון יחסי של 0.6 (בטווח 0.46-0.77, p<0.001) .
בדיקות אקוקרדיוגרפיה הראו עלייה עקבית בשטח המסתם האורטלי והפחתה ברכיב הטרנסוולולרי לאחר TAVR .
אנליזה של 449 מטופחים שהוקצו אקראית ל-TAVR או טיפול סטנדרטי הדגימה שיפור מובהק בתמותה מכל סיבה וסטטוס תפקודי במהלך 3 שנות המעקב.
החוקרים מציינים שהנתונים המצרפיים של מחקר העוקבה היו דומים לתוצאות שהתקבלו למחקר החלוצי PARTNER .
החוקרים מסכמים כי TAVR נמצא כמשפר הישרדות וסטטוס תפקודי במטופלים לא נתיחים עם AS חמור ותועלת המודינמית ניכרת במעקב ארוך טווח.
עם זאת, מציינים החוקרים, נותר עדיין שיעור תמותה שארייתי גבוה במטופלי ה-TAVR מדגישה את הצורך לבחירה סלקטיבית יותר של מטופלים מתאימים לפרוצודרה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!