מניתוח ביניים של מחקר ABSORB II עולה כי השיפור האקוטי בלומן העורק הכלילי היה קטן יותר משמעותית בחולים עם מחלת עורקים כלילית שטופלו בתומכן מצופה Everolimus עם שלד נספג (Absorb BVS),, בהשוואה לאלו שטופלו בתומכן מתכתי, מצופה Everolimus (Xience).
ההבדל בשיפור החד לא נגע לנסיגה החדה מיד לאחר הכנסת התומכן, אך החוקרים חשדו כי ייתכן ונבע מהשימוש בבלונים קטנים יותר בלחץ נמוך יותר להכנסת התומכן הנספג. עדיין, למרות ההבדל המשמעותי אך מתון בתוצאות האקוטיות בין שני התומכנים, התוצאות הקליניות ואנגינה היו דומות בשתי הקבוצות.
לאור הפופולאריות העולה של הטכנולוגיה החדשה, שעדיין לא אושרה בארצות הברית, החוקרים ביקשו לדווח על תוצאי סיום משניים לאחר שנה אחת, במטרה לספק לרופאים חלק מהנתונים בנוגע לבטיחות והיעילות של ההתקן. הממצאים הוצגו במהלך כנס ה-TCT לשנת 2014 וכן בכתב העת Lancet.
בסיכומו של דבר, 501 חולים חולקו ביחס 2:1 להתקן Absorb BVS ו-Xience. תוצאי הסיום העיקריים המשולבים במחקר ABSORB II כללו את השינוי הממוצע בקוטר הלומן לפני ואחרי מתן ניטראטים לאחר שלוש שנים ואת תוצאת החסרת הקוטר המינימאלי של הלומן לאחר מתן ניטראטים לאחר הפרוצדורה מהקוטר המינימאלי של הלומן לאחר שלוש שנים לאחר מתן ניטראטים.
בנוגע לתוצא הסיום המשני, עליו דווח כחלק מניתוח הבינייים של הממצאים, היכולת התפקודי ומצב האנגינה, שנבחנו באמצעות שאלון Seattle Angina Questionnaire, היו דומים. תועדה ירידה בשימוש בניטראטים לאחר שישה חודשים ומגמה להפחתת השימוש בניטראטים לאחר שנה אחת עם Absorb. מניתוח פוסט הוק של הנתונים עלו שיעורים מצטברים של אנגינה שהיו נמוכים יותר בקבוצת הטיפול ב-Absorb BVS לאחר שנה אחת. כמו כן, במידה ולא כללו אירועי אנגינה הופיעו בעת האשפוז הראשוני או במהלך שבעת הימים לאחר השתלת תומכן, שיעורי אנגינה היו נמוכים יותר בקרב מטופלים ב-Absorb BVS.
בנוגע לשיעור המקרים של אוטם שריר הלב, השיעורים עמדו על 4% ו-1% עם Absorb ו-Xience, בהתאמה (p=0.06), וההבדל נבע בעיקר עקב אוטם שריר הלב ללא גלי Q סביב הפרוצדורה. עוד תועדו שני מקרים של תרומבוזיס של התומכן, מקרה אחד שאירע בתוך 24 שעות מהכנסת התומכן ומקרה אחר שאירע לאחר יומיים, בקרב מטופלים בתומכן Absorb.
Lancet 2014
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!