תגלית של חוקרת ישראלית, פרופ’ שולמית מיכאלי, עשוייה לסייע בהתמודדות מול מחלת הלישמניאזיס, המוכרת יותר בציבור כ”שושנת יריחו” הנגרמת ע”י טפיל זה, ואשר מהווה בעייה בריאותית קשה , גם בארץ (עם עלייה בתחלואה בשנים האחרונות) וגם בעולם.
במחקרים קודמים נמצא כי הטפיל נוטה ל”התאבד” כאשר הוא מזהה מצוקה כמו סביבה חומצית שאינה מאפשרת לו להמשיך להתרבות.
התגלית הנוכחית מתבטאת באיתור החלבון שמגיע מהרשת האנדופלזמטית אל גרעין התא, ואשר מאותת לטפיל על המצוקה שבה הוא שרוי וע”י כך מתניע את תהליך “ההתאבדות” של הטפיל . החלבון שזוהה נקרא קינז (kinase), והוא נמצא כאמור ברשת האנדופלזמטית של התא, זו שמקושרת לממברנה החיצונית של מעטפת הגרעין.
המודל המחקרי הנוכחי שנמצא ע”י פרופ’ מיכאלי ושותפיה למחקר מתייחס לטפיל הגורם למחלת השינה האפריקאית (טריפנוזומה ברוסי) אך בשל הדמיון בין הטפילים, המודל עשוי גם להתאים כצורת טיפול לנגיף הלישמניאזיס הגורם לשושנת יריחו. כלומר, ייתכן שתימצא דרך לגרום לטפילים אלה “להתאבד” ובכך לנטרל את פעילותו הקשה של הנגיף.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!