מחקר שהתפרסם אתמול ב-European Heart Journal מדווח כי הסיכון הקרדיווסקולרי המוגבר במטופלים שעברו אירוע של אוטם שריר הלב (MI) נותר עדיין גבוה גם לאחר השנה הראשונה מאז האירוע, ולכן יש צורך במעקב ארוך טווח אחר מטופלים אלה, בפרט באלה עם גורמי סיכון נוספים.
ברקע מציינים המחברים כי הצורך במעקב ארוך טווח במטופלים שחוו MI אינו מובן היטב. החוקרים בחנו את הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי נוסף במטופחים ששוחררו לאחר אירוע MI בשוודיה. המחקר היה רטרוספקטיבי והתבסס על רשמים לאומיים. מבין 108,315 מטופלים שאושפזו בשל אבחנה ראשית של MI בין יולי 2006 ל-יוני 2011 , 97,254 מטופלים (כ-90%) היו חיים לאחר השבוע הראשון מהשיחרור , ואלו נכללו במחקר זה.
יעד המחקר המרכזי היה הסיכון ל-MI לא פטאלי, שבץ לא פטאלי או מוות קרדיווסקולרי, ואלה נבדקו במהלך 365 הימים הראשונים לאחר שבוע מהשיחרור, ובנוסף, בתקופה החל מהיום ה-366 עד למועד סיום המחקר. הערכת סיכון וגורמי סיכון הוערכו באמצעות אנליזות קפלן-מאייר ומודל קוקס לחישוב סיכון יחסי.
נמצא שהסיכון להגעה ליעד המרכזי של המחקר היה 18.3% במהלך 365 הימים הראשונים למעקב. נמצא שבתקופה זו הסיכון היחסי היה גבוה יותר ב-1.37 (ברווח בר סמך 1.3-1.45) למטופלים בגילים 60-69 בהשוואה לצעירים מ-60 , ושל פי 2.13 של גילאי 70-79 לעומת צעירים מגיל 60 . מטופלים מעל גיל 80 היו בסיכון של פי 3.96 לעומת צעירים מגיל 60.
MI , שבץ לפני תחילת המחקר, או נוכחות סוכרת , או אי ספיקת לב , העלו את הסיכון היחסי בכ- 40%-60% לאירוע בתקופת המעקב.
במטופלים ללא אירוע שנכלל ביעד המשולב במהלך 365 הימים הראשונים למעקב, הסיכון לאירוע במהלך 36 החודשים הבאים היה 20% .
החוקרים מסכמים כי הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים גבוהים גם מעבר לשנה הראשונה של לאחר ה-MI , דבר המצביע על הצורך למעקב ארוך טווח, בעיקר במטופלים שלהם גורמי סיכון נוספים.
eurheartj, First published online: 13 January 2015
הערת המערכת: אין ספק גם שבמטופלים אלה לשינוי אורח החיים לרבות הפסקת עישון, פעילות גופנית, תזונה נכונה והפחתת משקל במידת הצורך יש השפעה וחשיבות רבים, לא פחות מהטיפול התרופתי שניתן למטופל כזה במסגרת השיחרור מאישפוז לאחר אירוע ה-MI .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!