מנתונים חדשים עולה כי השימוש בלחץ דם דיאסטולי ומדדי פחמן דו חמצני באוויר ננשף (End Tidal CO2 או ETCO2) להכוונת מאמצי החייאת לב-ריאה בבית חולים מלווים בשיפור משמעותי בסיכויי ההישרדות לאחר דום לב. מהמחקר שתוצאותיו פורסמו במהלך הכנס השנתי ה-44 מטעם ה-Society of Critical Care Medicine, עולה כי ייתכן ויש מקום לשנות את הגישה בהתאם למדדים אלו.
במהלך המחקר בחנו החוקרים את הנתונים שנאספו במהלך 245,300 החייאות בכל בתי החולים במאגר Get With the Guidelines-Resuscitation Registry בין השנים 2000-2012.
מניתוח נתוני לחץ דם דיאסטולי עלה כי 11,259 מבין 16,301 מאמצי ההחייאה (69%) הסתיימו בהשבת זרימת דם ספונטאנית וב-4,212 מקרים (26%) לחץ הדם הדיאסטולי שימוש לניטור איכות מאמצי ההחייאה.
מניתוח נתוני ETCO2, 30,980 מבין 47,135 מאמצי החייאה (66%) הסתיימו בחזרת זרימת דם ספונטאנית וב-1,648 אירועים (3.5%), מדד ETOC2 שימוש להערכת איכות הטיפול.
אירועים בהם לא הוכנס עירוי עורקי או שנתיב אוויר פולשני היה קיים בעת דום הלב לא נכללו במחקר.
החזרה של זרימת דם ספונטאנית הייתה טובה יותר כאשר לחץ הדם הדיאסטולי שימש לניטור מאמצי ההחייאה, בהשוואה למצבים בהם לא נעשה כך, לאחר תקנון לערפלנים אפשריים כולל גיל, מין, גזע, שנת דום לב, מקצב לב ראשון ללא דופק ומשך דום הלב (יחס סיכויים של 1.23). כך היה גם עם מדדי ETCO2 (יחס סיכויים של 1.25).
הקשר בין חזרה לזרימת דם עצמונית ובין מדדי ETCO2 היה בולט יותר כאשר הריכוז הממוצע שהושג עלה על 10 מ”מ כספית, בהשוואה למצבים בהם לא השיגו יעד זה.
ממצאים אלו מדגישים את חשיבות ההכוונה לפי מדדי לחץ דם דיאסטולי ו-ETCO2 בתהליכי קבלת החלטות במהלך החייאת לב-ריאה. ייתכן כי על רופאים לדחוף מהר או לאט יותר, חזק או חלש יותר, אך הגורם הקובע הוא החולה הפרטני, ולא מה שמתאים למרבית החולים.
מתוך הכנס השנתי ה-44 מטעם ה-SCCM
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!