מאחר ואין התאמה רבה בין ריכוז המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ובין תוצאות מבחן העמסת סוכר פומי (OGTT או Oral Glucose Tolerance Test) בנבדקים שמנים, ספי ריכוז HbA1c לאבחנת קדם-סוכרת עשויים להיות שונים לפי קטגורית מדד מסת הגוף, כך טוענים חוקרים מסין במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
מהנתונים עולה כי לא ניתן לקבוע ערך סף יחיד של המוגלובין מסוכרר לסקירת מצבי קדם-סוכרת באוכלוסיה עם שונות רבה במדדי מסת הגוף. במילים אחרות, יש לקחת בחשבון את מדד מסת הגוף כאשר מתבססים על קריטריוני ה-ADA של ריכוז HbA1c בטווח 5.7-6.4% להגדרת קדם-סוכרת.
מדגם המחקר כלל 4,325 משתתפים, מהם 16.8% עם קדם-סוכרת ו-6.3% חולי סוכרת לפי קריטריוני OGTT. עם זאת, כאשר סווגו לפי קריטריוני HbA1c, 25.8% מבין 72.7% המשתתפים עם תוצאות תקינות במבחן העמסת סוכר סווגו באופן שגוי עם קדם-סוכרת ו-1.5% סווגו באופן שגוי כחולי סוכרת. הקורלציה בין OGTT ובין HbA1c פחתה עם עליה במדדי מסת הגוף.
באשר לקדם-סוכרת, הדיוק של קריטריוני HbA1c היו נמוכים יותר משמעותית בשמנים בהשוואה לאלו בעלי מדד מסת גוף תקין ואלו בעלי עודף-משקל. הערך האופטימאלי של המוגלובין מסוכרר לאבחנת קדם-סוכרת עם סגוליות של 80% צריך לעמוד על 5.6% באלו בעלי משקל גוף תקין, 5.7% באלו בעלי עודף-משקל ו-6.0% באלו בעלי השמנת-יתר.
השילוב הטוב ביותר של רגישות וסגוליות לאבחנת סוכרת מתקבל עם ריכוז המוגלובין מסוכרר של 5.7% באלו בעלי משקל גוף תקין, 6.0% עם עודף-משקל ו-6.4% בנבדקים שמנים, אם כי מדד מסת הגוף לא נקשר בקשר מובהק עם ריכוז המוגלובין מסוכרר באוכלוסיית חולי הסוכרת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי סוכרת הינה הפרעה במשק הסוכר, לא בריכוז המוגלובין מסוכרר. גורמים שאינם סוכר משפיעים רבות על ריכוז המוגלובין מסוכרר בנוכחות סבילות תקינה לסוכר. שונות זו מגבילה את השימוש בהמוגלובין מסוכרר כבדיקת סקירה לסוכרת לא-ידועה ובפרט למצבי קדם-סוכרת.
J Clin Endocrinol Metab 2015
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!