טיפול בתר-ניתוחי בחסמי ביתא לווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שלושים ימים בחולים עם שלושה עד ארבעה גורמי סיכון למחלות לב, המיועדים לניתוח לא-לבבי, אך לווה בשיעורי תמותה מוגברים בחולים ללא גורמי סיכון לבביים, כך עולה מנתונים שפורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת JAMA Surgery.
החוקרים מסבירים כי טיפול בתר-ניתוחי בחסמי ביתא מקובל מאוד בחולים המיועדים לניתוח לבבי. עם זאת, השימוש בתרופות אלו בחולים המיועדים לניתוח לא-לבבי הוא שנוי במחלוקת.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-326,000 חולים המיועדים לניתוח לא-לבבי (314,114 חולים) או ניתוח לבבי (12,375 חולים), בתקופה שבין 1 באוקטובר, 2008, ועד 31 בספטמבר, 2013.
החוקרים חישבו מדד סיכון לבבי המבוסס על ארבע נקודות, תוך הקצאת נקודה אחת לכל אחד מהבאים: אי-ספיקת כליות, מחלת עורקים כלילית, סוכרת וניתוח בחלל גוף מג’ורי. בקרב חולים עם שלושה או ארבעה גורמי סיכון למחלות לב שהיו מיועדים לניתוח לא-לבבי, טיפול בחסמי ביתא בשלב כלשהו במהלך שמונה שעות לפני הניתוח ו-24 שעות לאחר הניתוח הפחית משמעותית את יחס הסיכויים לתמותה ניתוחית לאחר 30 ימים (יחס סיכויים של 0.63). עם זאת, הטיפול התרופתי לא השפיע על חולים עם 1-2 גורמי סיכון למחלות לב ולווה בעליה משמעותית בשיעורי התמותה בקרב אלו ללא גורמי סיכון (יחס סיכויים של 1.19).
שיעורי התמותה הלא-מתוקנים לאחר 30 ימים מניתוח לא-לבבי בחולים שלא קיבלו טיפול בחסמי ביתא עמדו על 0.5% באלו ללא גורמי סיכון, 1.4% באלו עם 1-2 גורמי סיכון ו-6.7% באלו עם 3-4 גורמי סיכון למחלות לב. בקרב חולים שטופלו בחסמי ביתא, שיעורים אלו עמדו על 1%, 1.7% ו-3.5%, בהתאמה.
JAMA Surg. Published online May 27, 2015
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!