מנתוני מחקר בשלב III עולה כי אינסולין ארוך-טווח בפיתוח חברת אלי לילי הוביל לירידה גדולה יותר בריכוז הסוכר בדם בהשוואה לטיפול בלנטוס של חברת סאנופי בחולים עם סוכרת מסוג 2. יתרה מזאת, שיעור החולים שטופלו ב-Peglispro של חברת לילי והגיעו ליעד המוגלובין מסוכרר של פחות מ-7% היה גבוה יותר. עם זאת, תופעות לוואי עקב הטיפול עלולות להוות מכשול רציני לאישור התרופה, כאשר בקרב המטופלים בתרופה תועדה עליה משמעותית בריכוז ALT (Alanine Aminotransferase), למרות שלא דווח על נזק כבדי.
יתרה מזאת, הטיפול ב-Peglispro לווה בהצטברות שומן כבדי משמעותית יותר וכן בעליה ברמות טריגליצרידים. חברת התרופות דחתה את הבקשה לאישור עד 2016 להשלמת הערכת ההשפעה של הטיפול על הכבד.
מחקרים שכללו למעלה מ-2,800 חולים ערכו השוואה בין Peglispro ובין Lantus, בחולים שלא קיבלו טיפול קודם באינסולין, בחולים שטופלו באינסולין בזאלי עם אינסולין בזמן ארוחות ובאלו שכבר נטלו אינסולין בזאלי. שיעור אירועי היפוגליקמיה חמורה היו דומים בשתי הקבוצות, כאשר Peglispro הובילה לשיעור נמוך יותר של אירועי היפוגליקמיה לילית.
Peglispro הינו אינסולין בזאלי היחיד שהדגים באופן עקבי איזון גליקמי טוב יותר ביחד עם הפחתת אירועי היפוגליקמיה לילית ויתרון מבחינת משקל הגוף, בהשוואה ללנטוס, במחקרים בשלב III.
במחקר הראשון, הטיפול הנ”ל הוביל לירידה ממוצעת של 1.6% בריכוז המוגלובין מסוכרר לאחר שנה אחת, בהשוואה ל-1.3% עם טיפול בלנטוס. במחקר השני הודגמה ירידה של 1.7% בריכוז רמות סוכר בדם, בהשוואה לירידה של 1.5% עם לנטוס לאחר 26 שבועות. במחקר השלישי, לאחר 26 שבועות, הירידה הממוצעת בריכוז המוגלובין מסוכרר עמדה על 0.82% בהשוואה ל-0.29% עם לנטוס.
שיעורי החולים בהם ערכי המוגלובין מסוכרר הגיעו ליעד של ה-ADA עמדו על 58%, 63% ו-73%, בהתאמה, עם Peglispro, זאת בהשוואה ל-43%, 53% ו-52%, עם לנטוס.
מתוך כנס ה-ADA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!