מחקר ישראלי חדש המתפרסם ב-Diabetes Care קובע כי היפותירואידזם מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת , כאשר היפותירואידזם תת קליני מהווה גורם סיכון משמעותי רק בנוכחות של טיפול בסטטינים.
מטרת החוקרים הייתה לבחון את גורמי הסיכון להתפתחות סוכרת בקרב משתמשים בסטטינים.
המחקר בוצע בשני שלבים. בשלב הראשון בוצע אנליזות של נתונים מעבדתיים רבים בכדי לזהות גורמי סיכון לסוכרת בקרב משתמשי סטטינים . בשלב השני, התמקדו החוקרים בגורמי הסיכון הבולטים ביותר באמצעות מחקר תצפיתי של מבוטחי “כללית”, שהיא כידוע קופת החולים הגדולה בישראל.
בוצעה רגרסיה רבת משתנים תלויית זמן מסוג Poisson להערכת יחסי סיכוי ברווח בר סמך ב-95% הסתברות להופעת סוכרת.
החוקרים מדווחים כי בוצעה השוואה בין 39,263 מטופלים שאינם נוטלים סטטינים ל-20,334 מטופלים תואמים שהחלו להשתמש בסטטינים ב-2004-5 ואשר היו במעקב עד סוף 2010.
מתוך כלל הקבוצה של כ-60,000 מטופלים נמצא באמצעות מודל רב משתנים שהיפותירואידזם והיפותירואידזם תת קליני היו קשורים לסיכון מוגבר לסוכרת (סיכון יחסי 1.53 בטווח 1.31-1.79 וסיכון יחסי 1.75 בטווח 1.4-2.18 , בהתאמה) .
היפותירואידזם העלה את הסיכון לסוכרת ללא תלות בשימוש בסטטינים : סיכון יחסי של פי 2.06 (בטווח 1.42-2.99 ) במשתמשים בסטטינים ושל פי 1.66 (בטווח 1.05-2.64) בלא משתמשים.
לעומת זאת, היפותירואידזם תת קליני היווה גורם סיכון משמעותי רק במשתמשי הסטטינים עם סיכון יחסי של 1.94 (בטווח 1.13-3.34) . בלא משתמשים הסיכון היחסי היה לא מובהק (1.2 , בטווח 0.52-2.75) . כמו כן החוקרים מדווחים כי טיפול בהורמון תירואיד חליפי לא היה קשור לסיכון מוגבר לסוכרת.
מסקנת החוקרים כי היפותירואידזם מהווה גורם סיכון לסוכרת. היפותירואידזם תת קליני מהווה גורם סיכון לסוכרת רק בקרב משתמשי סטטינים. הם סבורים כי איבחון וטיפול בהיפותירואידזם והיפותירואידזם תת קליני עשוי להפחית הסיכון לסוכרת וממליצים על ביצוע מחקרים קליניים לצורך אישור המימצאים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!