מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ Open, עולה כי ניטור עצמי הינה גישה בטוחה ומשתלמת מבחינת מאזן עלות-תועלת בחולים המטופלים בקומדין.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה הקלינית ומאזן עלות-תועלת של ניטור עצמי של תפקודי הקרישה בחולים תחת טיפול ארוך-טווח באנטגוניסטים לוויטמין K, בהשוואה לטיפול סטנדרטי במרפאה. מדובר בסקירה שיטתית של העדויות הזמינות והמודלים הכלכליים.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרים אלקטרוניים גדולים עד מאי 2013 וזיהו מחקרים אקראיים ומבוקרים להשוואת ניטור עצמי אל מול טיפול סטנדרטי במרפאה בחולים עם מצבים קליניים שונים. ניטור עצמי כלל הן טיפול עצמי (המטופלים ערכו את הבדיקות והתאימו את הטיפול על-פי אלגוריתם נתון) ובדיקה עצמית (המטופלים ערכו את הבדיקות, אך קיבלו המלצות לטיפול מהרופא).
הסקירה כללה 26 מחקרים אקראיים ומבוקרים (8,863 משתתפים). הן טיפול עצמי והן בדיקה עצמית הוגדרו כבטוחות כמו טיפול סטנדרטי במונחים של אירועי דמם מג’ורי (סיכון יחסי של 1.08, p=0.690 וסיכון יחסי של 0.99, p=0.92, בהתאמה). טיפול עצמי לווה בשיעור נמוך יותר של אירועים תרומבואמבוליים (סיכון יחסי של 0.51, p<=0.001) ועם ירידה גבולית סטטיסטית בתמותה מכל-סיבה (סיכון יחסי של 0.68, p=0.06), בהשוואה לטיפול סטנדרטי.
גישת בדיקה עצמית הובילה לעליה מתונה בזמן בטווח התרפויטי בהשוואה לטיפול סטנדרטי (p=0.02). סך העלויות הרפואיות והחברתיות במהלך עשר שנים עמד על 7,324 פאונד עם טיפול סטנדרטי לעומת 7,326 פאונד עם ניטור עצמי (תוספת QALY משוערת של 0.028).
הסבירות כי ניטור עצמי ישתלם מבחינת מאזן עלות-תועלת נעה סביב 80%, בהשוואה לטיפול סטנדרטי עם תקרת נכונות לתשלום של 20,000 פאונד לכל QALY נוסף. במקרה הטוב ביותר, טיפול עצמי בלבד היה משתלם מאוד מבחינת עלות-תועלת, אך לא כך היה עם בדיקה עצמית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!