במהלך חמש השנים הראשונות לאחר אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), הסיכון לניתוח מפרק מג’ורי דומה בחולים עם פעילות מחלה מתונה ובאלו עם פעילות מחלה גבוהה לאורך זמן, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-EULAR (European League Against Rheumatism).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנן עדויות ברורות לפיהן פעילות מחלה גבוהה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מובילה לתוצאות גרועות יותר. כעת הם גייסו למחקר 2,071 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, מתוכם 2,044 חולים עם לפחות שני מדדי פעילות מחלה מתועדים בין שנה ועד חמש שנים לאחר הופעת המחלה.
משטרי הטיפול תאמו להנחיות המקובלות באותה עת, וכללו בעיקר תרופות ממשפחת DMARD, ובשנים האחרונות, תרופות ביולוגיות.
הצורך בניתוח אורתופדי במהלך חמש השנים הראשונות שימש כסמן נלווה להרס מפרקי וכשלון טיפול. במהלך תקופת המחקר תועדו 1,602 התערבויות ניתוחיות, שסווגו כניתוח מג’ורי כאשר מדובר היה בהחלפת מפרק גדול; ניתוח בינוני כאשר מדובר היה בהסרת סינוביה, איחוי מפרקי וארתרופלסטיה של שורש כף היד, יד או כף רגל; וניתוח מינורי כאשר מדובר היה בניתוח רקמה רכה.
החוקרים חישבו את פעילות המחלה הממוצעת משנה אחת לאחר הופעת המחלה ועד חמש שנים בכל מקרה.
הסיכון לניתוח מג’ורי במהלך חמש השנים הראשונות לאחר האבחנה היה גבוה יותר בחולים עם פעילות מחלה נמוכה-בינונית, בינונית-גבוהה וגבוהה, בהשוואה לחולים עם פעילות מחלה נמוכה, לאחר תקנון למשתנים שונים דוגמת גיל בעת האבחנה, מין ומשך התסמינים.
הסיכון לניתוח מפרק בינוני במהלך חמש השנים הראשונות לאחר האבחנה היה גבוה ב-80% בחולים עם פעילות מחלה בינונית-גבוהה, בהשוואה לאלו עם פעילות נמוכה או נמוכה-בינונית. בנוסף, הסיכון היה גבוה פי 2.5 באלו עם פעילות מחלה גבוהה, בהשוואה לאלו עם פעילות מחלה נמוכה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית עם פעילות מחלה בינונית במהלך חמש השנים הראשונות לאחר האבחנה, למרות טיפול בתרופות ממשפחת DMARD, קיים סיכון דומה לניתוח מפרק גדול, בהשוואה לאלו עם פעילות מחלה גבוהה.
מתוך כנס ה-EULAR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!