רה-וסקולריזציה ניתוחית של מספר עורקים כליליים, בהשוואה ל-PCI (Percutaneous Coronary Intervention) באמצעות תומכן מתכת-ערום או תומכן מצופה-תרופה, הובילה לעליה משמעותית בשיעורי התמותה ושיעורי הישרדות ללא-התערבות חוזרת. לאור זאת, החוקרים קובעים כי ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים לטיפול במספר עורקים כליליים הינו הטיפול האופטימאלי במקרים של מחלה כלילית רב-כלית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול במחלת עורקים כלילית רב-כלית עם ניתוח מעקפים של עורק יחיד לווה בשיעורי הישרדות טובים יותר בטווח הזמן הבינוני ושיעור התערבויות חוזרות נמוך יותר, בהשוואה ל-PCI. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את התוצאות ארוכות הטווח, כולל היתרונות האפשריים של ניתוח מעקפים עם טיפול במספר עורקים כליליים.
מדגם המחקר כלל 8,402 פרוצדורות רה-וסקולריזציה בחולים עם מחלת עורקים כלילית רב-כלית: 2,207 חולים לאחר צנתור עם תומכן מתכת ערום, 2,381 חולים לאחר צנתור עם תומכן מצופה תרופה, 2,289 חולים לאחר ניתוח מעקפים של עורק יחיד ו-1,525 חולים לאחר ניתוח מעקפים של מספר עורקים כליליים. חולים עם אוטם שריר הלב בתוך 24 שעות, שוק, או תומכנים בעורק השמאלי הראשי הוצאו מהמחקר.
מהנתונים עולה קשר בין צנתור עם תומכן מתכת ערום ובין שיעורי הישרדות נמוכים יותר, בהשוואה לניתוח מעקפים של עורק יחיד, בפרט בין 0-7 שנים (P=0.015) ובהיקף גדול יותר בהשוואה לניתוח מעקפים של מספר עורקים כליליים (9 שנות מעקב: 76.3% לעומת 86.9%, p<0.001). יחסי הסיכון בין ניתוח לצנתור עם תומכן מתכת ערום היו כדלקמן: בהשוואה לניתוח מעקפים של עורק יחיד, יחס סיכון של 0.87; ובהשוואה לניתוח מעקפים של מספר עורקים כליליים, יחס סיכון של 0.38. צנתור עם הכנסת תומכן מצופה תרופה הדגים שיעורי הישרדות דומים לניתוח מעקפים של עורק יחיד, למעט יתרון מתון לניתוח במהלך 0-3 שנים (יחס סיכון של 1.06, p=0.615). בהשוואה לניתוח מעקפים של מספר עורקים כליליים, צנתור עם הכנסת תומכן מצופה-תרופה הוביל לשיעורי הישרדות גרועים יותר לאחר חמש שנים (86.3% לעומת 95.6%) ו-9 שנים (82.8% לעומת 89.8%) (יחס סיכון של 0.45, P<0.001). שיעור ההתערבויות החוזרות היה גרוע יותר משמעותית עם PCI בכל ההשוואות.
J Am Coll Cardiol. 2015;66(13):1417-1427
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!