בחולים עם מחלה ממארת המיועדים לניתוח מג’ורי, טיפול קדם-ניתוחי בנוגדי-קרישה אינו מביא לעליה בשיעורי דימום מג’ורי או צורך בעירויי דם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Journal of the American College of Surgeons. הטיפול בנוגדי-קרישה לווה גם בירידה משמעותית בשיעורי תרומבואמבוליזם ורידי.
המחקר כלל חולים שעברו ניתוח מג’ורי בשל ממאירות בין אוגוסט 2013 ועד ינואר 2014, שהחלו בטיפול קדם-ניתוחי למניעת תרומבואמבוליזם ורידי. החוקרים עקבו אחר שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי, דימום ועירויי דם, תוך השוואה אל מול ביקורות היסטוריות שלא קיבלו טיפול דומה.
מדגם המחקר כלל 2,058 חולים מתאימים שעברו ניתוח בין אוגוסט 2013 ועד ינואר 2014, וכן קבוצת השוואה שכללה 4,960 משתתפים שנותחו בין ינואר 2012 ועד יוני 2013, שלא קיבלו טיפול קדם-ניתוחי למניעת תרומבואמבוליזם ורידי. בסיכומו של דבר, 71% מהחולים בקבוצת ההתערבות נבחנו להתאמה למחקר: 82% קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה לפני הניתוח.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות תועדו שיעורים נמוכים משמעותית של עירויי דם (17% לעומת 14%, p=0.0003), ללא הבדל משמעותי בשיעורי דימום מג’ורי (הבדל של 0.3%, p=0.2). שיעורי מקרי פקקת ורידים עמוקים (1.3% לעומת 0.2%, p<0.0001) ותסחיף ריאתי (1.0% לעומת 0.4%, P=0.017) היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים המיועדים לניתוח מג’ורי עקב מחלה ממארת, מנה בודדת של טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי לפני ניתוח, לא הביאה לעליה בסיכון לדימום או עירויי דם ולוותה בירידה משמעותית בשיעורי תרומבואמבוליזם ורידי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!